רייקני לי נורא

[שם ים]

רייקני לי נורא

ניקיתי את החדר..ובראש יש לי מליון תוכניות איך לגמור עם כל העצלנות שלי..אצלי העצלנות מתבטאת בכך שאני חופרת בנקודות הרגישות. ויש לי המון המון כאב. עברתי חיים לא קלים. יצאתי ממעגל האלימות שחייתי בו. אך ריגשית אני עדין שם. ויש לי חלל מאוד גדול, שרק ע"י בכי מתפוגג כמעה. ע"י בכי וע"י חפירה וע"י פנטזיות. וכבר אין לי שום רעיונות לפנטזיות שזה כאילו טוב. אבל אני חשה חלולה. לצייר אני יכולה רק מתוך מחשבה, לא שהציור הוא המטרה, אלא רק בתוך בליל של מחשבות כואבות. אני לקחתי קוס עכשיו שאני בכלל לא מסוגלת להתרכז בו. וכלכך חלול לי. יש לי מידי פעם שיחות עם הדפוקה ההיא. או להיפך, לה יש שיחות איצתי. ניסינו אתמול למצוא לה מיטה, מיטה אחת שהיה לה נעים לישון בה. זה תמיד היה בבית אחר שלא שלה. אבל אתם מבינים, הכל ריק, ורק ע"י כאב אני יודעת למלא את החלל, כי כל הילדות שלי התבססה על הכאב. המטפלת שלי אומרת ששרדתי כל כך טוב רק משום שידעתי רק כאב ולא הכרתי משהו אחר. הטוב-היה בגדר פנטזיה. אז עכשיו אני יודעת למלא את החלל רק בעזרת קללות אל כל החיים ואלו ששלטו לי בהם. ואני נשמעת קצת כמו כלום. לא אני אשמה. אבל יש לי רגשות אשמה. לא פגעתי בזבוב. אבל זה לא פותר את כל רגשות האשמה. אני קצת נוראית. לא כלפי בני אדם. כלפיי. שם ים.

 

[סהר-תמיכה]

כאב

אילו היה הכאב שדרך שאותה אימצת, לא היית רוצה לצאת מזה, לא היית רוצה לברוח אפילו את כל הדרך אל המוות... אולי זו לא דרכך, לא מבחירה לפחות. אולי את מחפשת דרך אחרת, שלא גילו לך אותה בילדות, שהסתירו אותה ממך דרך אלימות. הפכת להיות עסוקה בהישרדות, לא למדת איך לחיות את החיים שלך ועכשיו, גם כשזה הסתיים ואת שרדת, את עדיין מלאה בכאב והחיים מונחים מנגד וקשה כל כך לחיות אותם. הלוואי שזה יתגלה לך. זה חייב להתגלות לך - איך לחיות את הטוב שיש שם. (((((((((((שם ים))))))))))))

 

[שם ים]

תודה לך סהר.

אני חשה קצת עצלה. אך אני יודעת שיש דרך. פשוט קצת עייפה, התיק היושב על גבי במשך כל שנות מסעי, קצת מקשה עליי את ההליכה, וגם תוכנו כבר מאוס. מקווה שאכן אלמד גם את החיובי. אולי אני כבר לומדת. אך קצת עייפה. תודה על ההקשבה. שם ים.