לפני כמה ימים קראתי מטאפורה בנושא
בספר שקשור בויפאסנה.אבל הרי הכל מתקשר. ההכרה היא כמו גור כלבים,כך היה כתוב.אתה מניח אותו על הארץ ואומר לו "שב" והוא רץ ועושה פיפי בפינה.אתה מניח אותו שוב ואומר לו "שב" והוא קופץ עליך ומלקק את ידייך.אבל עם התמדה ומסירות-אתה מאלף אותו.כך גם ההכרה הבלתי מאולפת. וכמו שמוסיקאי לומד בהתחלה צעד צעד,מתאמן יום אחר יום,מתמיד,מתקדם. רק אחרי כמה שנים הוא באמת הופך למוסיקאי למהדרין. כך ההכרה והמתרגל. כשההכרה נודדת,אל תלחמי.הכירי בזה.תני לזה מקום.מהמקום הזה של הכרה בהכרה
תוכלי להתמקד בנשימות ותוכלי לחזור על מנטרה בלב.בדרך כלל מקובל לזור בלב על "אום".את יכולה גם לחזור על "שלום" או כל מילה שאת מחברת אליה ומביאה איתה שקט אל ההכרה שלך. עם אימון והתמדה את תגלי שזה ילך ויפחת.והכרתך תלך ותשקט.