רינגטונים

רינגטונים

בסופשבוע של מעריב השבת, מופיעה כתבה על הרינגטונים הסלולארים. אני רואה עד כמה החברה בה אני עובד מוכרת כמויות עצומות של רינגטונים ובכתבה הבנתי שעל כל הורדה של רינגטון האמן מקבל כחצי שקל. כלומר, שווה מאוד לאמנים להוציא להיטים שיומרו לרינגטונים כי לעיתים התמלוגים עבור ההורדות מכניסות אפילו יותר ממכירת תקליטים (ע"ע עידן רייכל). חוצמזה שזה אופנתי וצעיר (אני לא מבין על מה המהומה, אולם המהומה קיימת), זה מוכר והרבה וכבר ממציאיםעוד "טריקים" הבנויים על המאפיין הרינגטוני כך שזה בהחלט הולך להפוך לעוד יותר מכניס ממה שזה היה עד כה. זה זול, פופולארי, סטייליסטי, אז בעצם למה לא? והכי יפה לראות שלמוסיקה הישראלית יש ביקוש רב ברינגטונים אלה, כלומר אפשר אולי להבין מכך שאין לאנשים כסף לקנות תקליטים אולם הם מורידים המון רינגטונים. אולי זה מנבא את הצלחתו העתידית של ערוץ המוסיקה הישראלית ??? (שהוא בדרך....אוטוטו על המסך הקטן...)
 
זה מבטא את

את תרבות "שופוני יא נאס" בכלל, וחוסר תרבות, בפרט. חוסר תרבות במובן שלא השירה מעניינת אותם, אלא רק הדעווין שחסרונה יוצר.
 
למעלה