ריפוי בעיסוק, כן או לא?

[פיטרפנה]

ריפוי בעיסוק, כן או לא?

שלום, מקווה שתוכלו לעזור לי. לפני שנה החלטתי שריפוי בעיסוק זה מה שאני רוצה ללמוד. הייתי גבולית בפסיכומטרי ולא התקבלתי אז דחיתי את הלימודים בשנה ועשיתי קורס ושיפרתי את הפסיכומטרי, עכשיו יש לי מספיק ונרשמתי לאוניברסיטאות. אך לאחרונה שמעתי כל מיני דברים על המקצוע ולכן רציתי לברר. קודם כל, זה נכון שמקבלים שכר מינימום לשעה? שנית, מה שעניין אותי מאוד היה לעבוד עם אנשים יותר בפן הנפשי פסיכולוגי והבנתי שיש לזה מקום בריפוי בעיסוק אך לאחרונה שמעתי שתמיד ריפוי בעיסוק נוגע רק בצד הטכני פיזי. מאוד אשמח לשמוע איך העבודה ומה היא כוללת, ומה האפשרויות השונות בתור מרפאה בעיסוק... תודה רבה רבה ויום טוב!

 

[שירהד1]

פיטרפנה שלום

קודם כל, ברכות על כך שהציונים שלך מספיקים על-מנת להרשם ללימודי הריפוי בעיסוק. ובאשר לשאלותייך- 1. לגבי השכר- כבר דובר פה רבות בנושא זה. אכן השכר במגזר הציבורי (קופות החולים, בתי החולים, משרד החינוך) מאוד נמוך. בנוסף, נדיר ביותר שיש משרה מלאה. לרוב המרפאות בעיסוק יוצרות להן משרה ממספר מקומות עבודה- פה 10 שעות, שם עוד 5 ושם עוד 8 וכו'. כך זה לפחות בראשית הדרך. ריבוי מקומות העבודה והשכר הזעום אכן כלל אינם תואמים את הידע המקצועי שלנו ואת המסירות שלנו למטופלים, וגורמים (בצדק) למרמור רב. 2. יחד עם זאת, ניתן להתפרנס בכבוד מהמקצוע, בייחוד במגזר הפרטי או אם מגיעים לעמדות ניהול או אם מפתחים קריירה אקדמית. כמו בכל מקצוע, צריך לצבור ניסיון, ידע, ביטחון, ולהיות בעל חשיבה יצירתית, ויכולת לשווק את עצמך כאיש מקצוע, ואז ניתן להתפרנס בכבוד. שוב, לא נהיים מליונרים, אבל אפשר לחיות. 3. באשר לתחומי העבודה במקצוע- מה ששמעת פשוט לא נכון! להפך! מה שיפה במקצוע זה הגיוון שבו. אתן מספר דוגמאות של אוכלוסיות שעובדים איתן בריפוי בעיסוק- פגים, ילדים עם קשיי התפתחות, ליקויי למידה, פיגור, אוטיזם ותסמונות שונות, אנשים לאחר שבץ מוחי, טראומות מוחיות שנגרמו מתאונות דרכים וגידולים, קטועי גפיים, נפגעי חוט שידרה, פגיעות כף יד, אנשים הלוקים במחלות נפש, קשישים וכו'. (וסליחה אם שכחתי משהו, ובטוח ששכחתי). בטיפול יש שילוב של עבודה על תפקודים שונים, כגון: תפקודי יום-יום, תפקודים מוטוריים, תפקודים קוגניטיביים (חשיבה, קשב, זיכרון, תפיסה) ותפקודים חברתיים- רגשיים. כך שמהבחינה הזו- הסירי דאגה מעל ליבך. מי שיותר מעניין אותה פן מסויים, תנתב עצמה לעבודה עם אוכלוסיה שיהיה לה מעניין ומאתגר לעבוד עימה. 4. זיכרי- ההתחלות תמיד קשות, אני חושבת שבכל מקצוע, והתחרות גם היא קשה ברוב המקצועות. את צריכה להאמין ביכולותייך ולבחור את המקצוע שאת חושבת שיעשה לך הכי טוב. מאחלת לך הרבה בהצלחה, בכל דרך שבה תבחרי. שירה דוד, מרפאה בעיסוק.

 

[טחינה עם דבש]

כשאני עובדת (עם ילדים)

אני תמיד לוקחת את הפן הרגשי והנפשי בחשבון, אחרת הטיפולים שלי יהיו פחות טובים. ולפעמים, בהזדמנויות הנאותות, אני עובדת בדגש גדול על מטרות רגשיות. אם יש לך נטייה לזה ואם תארגני לעצמך תמיכה של אנשי מקצוע בבריאות הנפש, את תוכלי לעשות המון עבודה רגשית, גם אם המטרה המוצהרת שלך זה "שיפור התפיסה החזותית", למשל. הבנאדם הוא מערך שלם, פיזי ורגשי וקוגניטיבי ומשפחתי, ועדיף להתיייחס אליו כך, תמיד. להתמקד בתחום אחד, לפעמים, אבל להיות תמיד מודעת גם לכל שאר האספקטים שלו. (מצד שני, חברה שלי באה ללימודים כי רצתה לשלב את המימד הפסיכולוגי עם הפיזי, ובסופם גילתה שהאפשרויות לעבודה רגשית בכלל לא משביעות את רצונה, והלכה ללמוד עבודה סוציאלית, כדי להגיע למקום שיאפשר לה את זה. חברה אחרת שלי עשתה אחרי התואר תואר שני בטיפול באמנויות - זו היתה התכנית המקורית שלה - ורוב העבודה שלה תהיה במיקוד רגשי. עדיף שתצפי במקצוע בכמה מקומות, אם לא עשית את זה עדיין)