ריפוי ילדים באמצעות ההורים....

ריפוי ילדים באמצעות ההורים....

יוצא לפעמים שאדם מסוים מגיע אליי וחלק מהריפוי שלו קשור ישירות לילדים שלו.

לא כל הורה מבין זאת, אבל בעיקר אצל ילדים קטנים, המחלות הן תוצאה כמעט ישירה של התנהלות ההורים והלכי נפשם.

מקרה לדוגמה -
לפני כמה זמן הגיעה אליי מישהי שבין שאר הדברים ששאלה על על עצמה, שאלה אותי גם - "מה אני יכולה לעשות, בשביל לרפא את הילד שלי מגרדת בגוף ונקישות שיניים בשינה?"
חשוב לציין שהיא הבינה מעצמה את הקשר של בעיית הילד אליה. אני בכלל לא הייתי מודע לעניין ולא לשם כך נפגשנו.
אני עצמי ידעתי רק שיש לה שני ילדים ושהיא גרושה.
בעקרון ראיתי מה היא צריכה לעשות, כיצד היא צריכה לנהל את מערכות היחסים - שלה איתם, שלה עם עצמה כלפיהם, ושל שניהם זה כלפי זה.
היא קיבלה בלב שלם את ההדרכה שהועברה לה.
כחודש ומשהו לאחר הטיפול, כשנפגשתי איתה ביומיום, שאלתי לשלום הילדים והאם עשתה את מה שנאמר בטיפול.
כמובן שהיא התמידה בהנחיות ולשמחתה ושימחתי, הילד הפסיק להתגרד ולנקוש שיניים בשינה.

במקרה הזה, היה מדובר על הליך מאוד פשוט, שמביא להבראה גופנית, לבניית מערכות יחסים מחודשות טובות ופוריות יותר.

אותה אם, היא אישה מודעת שמקדישה שימת לב רבה לרחשי ילדיה ולצרכים שלהם. האב גם הוא, תמך בתהליך והם פועלים עדיין במשותף בכל הנוגע לילדים.
 

מיכי 10

Member
וואו.

ידעתי את הקשר הזה. קראתי על כך בעבר, וזה באמת הגיוני.
(מעניין מה עשיתם כדי לעזור לילדים). ומזל גדול שאביהם היה מוכן לשתף פעולה עם אִמם, ולעזור בתהליך בו היא פתחה בלעדיו.
 
לגבי הילדים....

לא עשינו הרבה, רק עניין של התנהלות במערכת היחסים ביניהם ובין האימא. משהו שלאימא יש יד בו.
העניין הוא שילדים מושפעים מאוד מאוד מסביבתם ובמיוחד מהוריהם, מדברים מאוד קטנים, שאנו הגדולים לא ערים להם. לכן כל שינוי קטן בסביבתם יכול לחולל בנפשם וגופם שינוי מאוד גדול.
 

מיכי 10

Member
נכון. מסכימה עם זה לגמרי.

הכי אני רואה את זה אצל אחד הנכדים שלי, בן ארבע ורבע. הוא קולט הכל ברגישות מדהימה, שעוד לא ראיתי אצל אף אחד אחר מהילדים ומהנכדים. כבר מגיל שנתיים ורבע הופתעתי. אותי הוא הרגיש כמו סייסמוגרף. למשל, למקומות שלא רציתי להיכנס, אבל לא אמרתי אף מילה, הוא פשוט סירב להיכנס. התיישב על המדרכה, ולא היה ניתן לשכנע אותו להיכנס. ולמקום אחר, אליו רציתי להיכנס, הוא ממש משך אותי ונכנס כמעט בריצה, ולא רצה לעזוב...

ברור שילדים מושפעים מאד מהוריהם, לטוב ולרע.
האמת שיש ילדים שההשפעות האלה ניכרות בהם עדיין, גם בבגרותם...
 
לילדים יש רגישות מאוד גבוהה והם יכולים

"לשמש" את ההורים כסנסורים.
הם מעצבנים את ההורים לפעמים בגלל שיש להם רגישות וההורים יותר קשים.
לפעמים הבת שלנו היא הסמן שלנו, אם הסביבה שאנו נמצאים בה, "בריאה". אני אפילו מנסה לרכוש ולקבל בהשראה, את הרגישות שיש לה.
 

מיכי 10

Member
זה גם עניין של אופי, לדעתי.

כי גם אם לכל הילדים רגישות גבוהה, לא אצל כולם זה מתבטא בצורה ברורה. למשל אחותו הקטנה של אותו נכד עליו סיפרתי, כולה בת שנתיים, אבל כל כך אנרגטית (כמעט הייתי אומרת היפראקטיבית) ויודעת לדאוג לעצמה, שאצלה אני לא מבחינה ברגישות כזאת. :)
 
נכון עניין של אופי, אבל בבסיס אני חושב

שהם כולם בעלי רגישות.
העניין הוא התגובה של הסביבה לרגישות שלהם.
התגובה הזו מתחילה מרגע הלידה, אולי עוד אף בבטן.
אם להורים יש הקשבה לילד, יכולת ההקשבה שלו נשארת. אם אין ממש הקשבה, או יכולת הקשבה, אז יש שתי אפשרויות :
1. הוא יתגבר על אי ההקשבה ולא תיסגר אצלו ההקשבה.
2. הוא יהיה מושפע מאי ההקשבה אליו וייסגר ביכולת ההקשבה שלו.

באינסטינקט יש לנו חושים חייתיים והמיינד האנושי שלנו המתפתח, סוגר אותם בתבניות התנהגותיות, חברתיות.

אתן לך דוגמה :
הבת שלי מרגע ההריון הייתה בהקשבה מצידנו. היא נולדה בבית בלידה טבעית, רגועה, לתוך יום שישי נעים. המשפחה באה לבקר וכולם שמחו.
היא גדלה ללא חיתול מגיל חודש וחצי, היא תמיד נעה לאן שהיא רוצה, כשרק התחילה לזחול, לא עצרנו אותה לפני המדרגות, רק השגחנו ונתנו לאינסטינקטים שלה להנחות אותה. לעולם לא הוצאנו לה משהו מהפה והיא תמיד הכניסה מה שהיא רוצה. היא אוכלת קשיו, פיסטוק אגוזים ועוד מינים מגיל שנה לבד, היא אוכלת זיתים עם גלעינים ולבד יודעת להוציא אותם - אפילו לשים על השיש
.
היא אוכלת עלים של של צמחים מבחירה אישית ויש כאלו שמיד כשהיא נוגעת בהם היא יודעת לא לאכול.
אני בטוח שיש לה יכולת אישית גבוהה, אבל אנחנו גם לא מגבילים אותה, מתוך עקרון....הרצף
, ולכן האינסטינקטים שלה רק מתפתחים במקום להיסגר.

נכון שזה עניין של אופי, אבל אני חושב שההורים יוצרים את האופי הרבה יותר ממה שחושבים בדרך כלל.

אתן לך עוד דוגמה -

אני רואה כיצד ביתי הגדולה (11) נהיית אחרת כשאימא (גרושתי) בסביבה, פתאום נהיה לה "אופי אחר". וטח ובטח שאיתה היא מבטאת דברים אחרים מאשר היא מבטאת עימי. כלומר, אם את מורידה את השפעת ההורים על הילד, אזי יש בו הרבה רובדים. כשההורים "מתערבים" הוא מגיב או מסנן את עצמו עוד פעם ועוד פעם, עד שהתגובות הופכת להיות "האופי שלו".
ושוב זה מתחיל לפחות מהרגע שהוולד יוצא מהבטן.

אחרי כל זה - כמובן שיש גם אופי אישי מולד
.
כל זה, היא דעתי בכל אופן.
 

ינוקא1

New member
הילרית משני הצדדים !


אם יצא לך יום אחד ללמוד על הפסיכולוגיה של דונלד ויניקוט , נראה לי שזה יעניין אותך.

זה קצת קשה , אבל פתח לי הרבה דרכים בהבנה של הענינים שכתבת , וגם בנושא של השפעת ההורים על התינוק ועוד.
 
חבר יקר, פיספסת בין השורות


בתגובה שכותרת ה -נכון שזה עניין של אופי.....
כתבתי עקרון....הרצף.
אישתי קראה אותו הרבה פעמים וממש לפיו אנו מגדלים את ביתנו.
תודה על האכפתיות
 

ינוקא1

New member
צודק.


אז אם את עקרון הרצף אתה מכיר , חוזר להמלצה על וויניקוט.

זה פשוט יעזור לך לחבר את "התינוק" עם המטופל שנמצא אצלך בקליניקה . . .

קצת קשה להבין אותו ללא רקע בפסיכולוגיה , ולכן אם תרצה להבין פסיכולוגיה אני ממליץ לך על הספר הזה :

http://www.hebpsy.net/store.asp?scr=product&typ=551

זהו ספר לא קל , אך שווה את ההשקעה.

גם סיכום שיטתו של וויניקוט נמצאת שם בתוך עוד שיטות אחרות.

כשקראתי אותו הייתי צריך להתעמק הרבה ולסמן עם מרקר . . . אבל מי שמבין אותו מבין פסיכולוגיה.
 

ינוקא1

New member
וגם ההיפך.

לפעמים ריפוי של ההורה מתבצע דרך הילד.

זה כמו גוף בו ניתן לחזק איבר אחד באמצעות איבר אחר , וכל דבר יוצר תגובת שרשרת.

אין באמת "הורה" ו"ילד" כמו שאין "אני" ו"אתה" . . . אם היתה לנו מספיק אנרגיה היינו יכולים לרפא את כל העולם בתוך עצמינו.

ההורה נמצא בתוך הילד , והילד נמצא בתוך ההורה.

העולם נמצא בתוכינו , ואנחנו נמצאים בתוך העולם.


רק שלכל אחד יש "מקום" משלו , וזה יוצר את ההפרדה וההבדלים בין אחד לשני.

כלומר אפילו שכל העולם נמצא בתוך כל אחד מאיתנו ומהבחינה הזו כולנו זהים , אצל כל אחד מודגשים חלקים מסוימים של העולם וחלקים אחרים מודגשים פחות , וזה יוצר את ההבדלים.

(זה מקביל לאיברי הגוף - בתוך כל תא נמצא אותו הד.נ.א. בדיוק , רק שבכל איבר בא לידי ביטוי חלק אחר ממנו).
 
צודק, רק שלי עוד לא יצא לעבוד בכיוון הזה.....

לגבי האיברים - הם כולם מאותם תאי גזע הרי, זו עוד "הוכחה" לזהות הדברים.
ההבדל הוא בהתפתחות של אותם תאי גזע.
ההתפתחות תלויה בסביבה, בצרכים ובתפקיד.
וכמובן שגם לנו כבני אדם...יש תפקיד בגוף היקום
.
וגם אנחנו עשויים מאותם "תאי גזע"....נשמות.

תודה על הארה, היא חידדה לי את העניין.
 
למעלה