ריקודים חדשים - ברכה או קללה

[חבר של כולם]

לעדה - תודה

לעדה תודה על תגובתך. אני מבין ומסכים לדרך של הפצת הריקודים. הבעיה מתחילה עוד לפני המיון של אלי רונן . מזל שארגון המדריכים לקח על עצמו לעשות סדר בנידון. הדאגה שלי היא על עצם הצורך ביצירה מסיבית של ריקודים, הרי לולא הסדר שהונהג - היינו מוצפים ביותר ריקודים, ובסטיכיה גמורה. השויתי את ריקודי עם לספרות ולשירה, שגם בהם יש הצפה. כנראה, שעם ישראל הוא עם יוצר. בכל השטחים. והרי נאמר : קנאת סופרים תרבה חוכמה. אנו שואפים להצטין בכל מקום. אני דואג שמרוב הצטינות נגיע לאבסורד. במקום שנתאחד בריקוד - נתפרק לגורמים , בלי שליטה. אם לפי דעתך - הריקודים "משעממים", מפני שהם כבר ידועים לך - ואת מחפשת חוגים חדשים שמלמדים ריקודים שונים , מה נעשה בכנסים ובחגים , את תרקדי עם הידענים - שרוקדים כל ערב במקום אחר , ורוב הרוקדים יצפו בך , ולא יוכלו להשתתף - כי הם נמצאים רק בחוג אחד. הקנה מידה בריקודי עם - לדעתי - צריך להיות ידיעת ריקודים המונית , שלא יעמוד איש בצד . שירגישו שאנו עם אחד עם תרבות ישראלית משותפת. מאחל לך הרבה הצלחה, ויישר כוח על כתיבתך

 

[חבר של כולם]

לעדה שלומות

אני עוקב אחרי דבריך. מצד אחד את חושבת שלא חוזרים על הריקודים שמלמדים בחוגים. ומאידך - אינך מרוצה מריבוי הריקודים החדשים. אולי - זו ההצלה הגדולה מהמבול האיום של הריקודים החדשים. בסוף חוזרים לריקודים האמיתיים. שאת קוראה להם ריקודי היסוד. הוותיקים. אם הריקודים החדשים לא מדברים לקהל ולא מענינים - למה צריך לחזור עליהם. טוב שישכחו.אלה ריקודים שמרחפים בשטח כדי לפנטז - כאילו יש משהו חדש. ההנאה האמיתית היא מהריקודים העממים האמיתיים - שנשארים אחרי מה ששוכחים. אגב - גם הגדרה על השכלה של אדם - נאמר : מה שנותר בזכרון אחרי מה שנשכח. את לא זוכרת את כל מה שלמדת בסימינר או באונברסיטה. הידע בריקודי עם, הכוונה מה שבאמת נשאר - אלה ריקודי עם אמיתיים. אל תחשבי שאת מפסידה את הריקוד שהמדריך שכח - זה טבעי ביותר , לשכוח את הפסולת ולהעלות לתודעה את האיכותי. ריקודים כמו אילת,שבחי ירושלים,תפילתי,בצל עץ תמר ,זוהי ארצי תבורכי ארצי ועוד , לא נשכחים. הם ירקדו גם בעתיד. גם הם היו פעם חדשים, אבל נשארו - למרות המבול והשטפון. לסכום - תהיי מרוצה מהריקודים שאת רוקדת אצל מרקיד מסוים, ותני לו לבטא את עצמו ולהיות בעל טעם אישי, ואל תכריחי אותו להתאים את ההרקדה שלו לרצונות הפרטיים שלך, אשר ניזונים מיכולתך המעולה ומכשרונך ללמוד ריקודים רבים ומסובכים. המדריך חייב להתחשב בכל הרוקדים שבאים אליו לרקוד, לרמתם ויכולתם. תמשיכי לחשוב ולהתבטא יפה.

 

[איציק בןדוד]

לעדה-תחרות

תיקון קטן ברשותך, "ריקודי העם נהפכו לתחרות בין רוקדים" התחרות מתחילה בין היוצרים עוברת למרקידים ואח"כ לרוקדים.

 

[איציק בןדוד]

תגובה לתגובה

הסדר של התחרות זה הבסיס לתחרות ואסביר, הרוקדים אינם יכולים ליצור תחרות ביניהם - הם צריכים את המרקידים, המרקידים אינם יכולים ליצור תחרות בינהם - הם צריכים את היוצרים, כך שהיוצרים בראש הפרמידה.

 

[חבר של כולם]

ריקודים חדשים - ברכה או קללה

ריקודים חדשים – אסון או ברכה שמעתי הבוקר שיחת סופרים עם דן שילון בטלויזיה. הם דברו על ריבוי הספרים והסופרים בארצנו. במצרים חיים 60 מיליון תושבים – מוציאה כל שנה 600 ספרים חדשים ואילו אצלנו על 6 מיליון תושבים, אשר לא כולם קוראים עברית, יש ארבעת אלפים – ספרים בשנה. פעם יכלו לשוחח אנשים על הספרים שקראו. כי כולם קראו ספרים של - ביאליק, דוסטויבסקי , טולסטוי, ועוד סופרים ידועים, אבל היום אין שפה משותפת בין הקוראים. כל אחד קורא משהו אחר. יש מעין הפרטה. אין אחידות ולכידות. בדיוק כך גם בריקודי עם. מרוב יצירה – כל מדריך מלמד את הריקודים האהובים עליו , או ריקודים של חבריו הקרובים, והשוני הוא גדול. כאשר רוצים ליצור קונצנזוס ומשהו משותף, מלמדים ריקודים בלי הערכה אישית, אלא מתוך דאגה לא להפסיד בתחרות עם מרקידים אחרים. הרוקדים , המטילים בין החוגים, מתוך רצון להבליט את ידיעותיהם, הטובות מן המדריך הנוכחי – לוחצים עליו ללמד ריקודים , שהם למדו במקום אחר.. וכך נוצר רובד ריקודים אופנתיים , אשר המדריך מלמדם , בהכרח, בלי ערך תרבותי ואיכותי –אישי. המדריכים אשר ממשיכים "באומץ" – להשחיל ריקודים ישנים איכותיים בהרקדותיהם - הם והנערצים והאהובים. ובפורום רוקדים מתפעלים מן המדריכים האלה - אשר ממשיכים ללמד ולהרקיד, נוסטלגיה. לדעתי, ריבוי הריקודים בונים את מגדל בבל של התנועה שלנו. נגיע לפירוד ולאי הבנה בין הרוקדים והמרקידים. בכל מקום ירקדו ריקודים אחרים ושונים. לנו יש בעיה נוספת – אנו תלויים מאוד במלחינים , בזמרים , במעבדים – בקיצור בזמר. כאשר יש עשרות ומאות שירים, זמרים ומלחינים מפורסמים, כך יש יותר יוצרי ריקודים. כי השיר הוא הסולם להצלחת הריקוד. מה דעתכם ?

 

[ירון מישר]

בגדול אתה צודק

הבעיה יותר חמורה בריקודי עם כיוון ששיר חדש "חי" רק מכך שהוא מושמע ברדיו וזה בעצם מספיק. לעומת זאת ריקוד עם כדי ש"יחיה" אנשים צריכים להשקיע ב"ללמוד אותו" ואחר כך גם ב"לזכור אותו" והיכולת האנושית במקרה זה מוגבלת כי אנו איננו קומפיוטר ובכך הנאתנו נפגמת. ותשובה גם לעדה: הבעיה שריקודי העם נהפכו לתחרות : "מי יודע יותר ריקודים ויותר ריקודים חדשים שהאחרים עדיין לא יודעים". בעצם המצב הוא הפוך לחלוטין מהכותרת של "ריקודי עם". לדעתי המטרה של ריקודי עם הינה לאחד את השורות ואת הרגשות. כאשר כולם רוקדים יחד (וגם נותנים ידיים, לפעמים) וגם אולי שרים את השירים ההרגשה היא של עוצמה וחברותה. לעומת זאת כאשר יש מרוץ ותחרות על "מי יודע יותר" אז מטרת ריקודי העם מתפספסת וזה לדעתי ולצערי מה שקורה היום ב"ריקודי עם".

 

[פנינה קדם]

ריקודים חדשים-ברכה או קללה

אני חושבת שריקודי עם הפכו להיות מקבילים למצעד הפזמונים כל שיר שהוא להיט הופך מיד להיות ריקוד חדש ולרוב ריקוד זוגות למתקדמים. וכאחת שנהגה ללכת 3 פעמים בשבוע לפחות לריקודי עם ובחודש האחרון הורידה את הקצב אני מודיעה לך אני מרגישה out וחבל שכך. פנינה

 

[חבר של כולם]

פנינה לא להרים ידיים

את צריכה להפגין נוכחות. העובדא שאת עומדת בצד תשפיע על המדריך, ויכול להיות שהוא ישנה את ההרקדה לטובתך.\שמעתי מרוקדים שנהנו מאוד אצל גדי ביטון - כאשר הוא הפתיע והרקיד במסות - ריקודים ישנים. אל תנטשי את המקום בטרם תם הקרב

 

[הרקדנית הירושלמית]

לחבר של כולם!

כמה שאתה צודק! בעבר - הייתי "מטיילת" בין כמה חוגים ובכולם הרגשתי "בבית", וגם אם קרה ונקלעתי לחוג בעיר אחרת לא היתה לי שום בעייה להשתלב. כיום - החוגים מאד שונים זה מזה. אלה פשוט חוגים אחרים לחלוטין, וזה בפרוש לא אמור להיות כך. שמעתי גם רוקדים אחרים שמתלוננים בדיוק על אותו דבר (לא ממשתתפי הפורום). לכן, לדעתי יש לקחת את הנושא ברצינות לתשומת לב, ולשאוף להגיע בדרך כלשהי לאחידות בחוגים. כוונתי אינה למנוע יצירת ריקודים חדשים, וכפי שאמרתי כבר בעבר בין כל "גרגרי החול" יכול להמצא "יהלום" -ריקוד יפהפה, שנוצר ברגש וכשרון וחבל שנפסיד אותו. אלא-שיש להגביל את לימודי הריקודים החדשים בחוגים כך שבכל החוגים בארץ יילמד אותו ריקוד חדש עצמו, ולא איש כטוב בעיניו יעשה. וגם אין כוונתי לפגום בגיוון, שהוא חשוב מאד כשלעצמו, אלא פשוט לנסות ולהגיע עד כמה שאפשר לאחידות בכל החוגים. ואם כבר הזכרנו את עניין הגיוון - אני מסכימה שבהחלט מיותר לחזור על אותו ריקוד יותר מפעם אחת בערב. זה באמת גורע מההנאה ויוצר שעמום, פרט למקרה ספציפי - אם הריקוד הנ"ל הוא הריקוד שנלמד באותו ערב וחוזרים עליו מספר פעמים על מנת להטמיע את הצעדים. אם אתם מסכימים איתי עקרונית-אנא נסו להעלות רעיונות והצעות כיצד ניתן להגיע לאותה אחידות בחוגים אליה אנו שואפים.