לעשות? להצביע ברגליים
כולם מקטרים, אבל ממשיכים ללכת להרקדות הגדולות שבהן המרקידים מרגישים חייבים לעמוד בקצב. היה בתל אביב חוג לריקודים ישנים בכל יום שלישי בביכורי העיתים. את החוג העביר נצחי פולת, שהוא מדריך מעולה. אבל הוא לא הצליח למשוך את מסת האנשים שבאים לראות ולהיראות באותו יום אצל גדי ביטון. נצחי נסע לארה"ב, החוג עבר ידיים והתמסמס. לו היו מגיעים דרך קבע חלק מאותם אנשים שמרגישים רצון לרקוד ריקודים ישנים, החוג היה מתרומם, היה לחץ על מרקידים ללמד ולהכניס כחלק מהרפרטואר ריקודים ישנים, והמקום של הריקודים הישנים היה איתן. כך גם לגבי הרקדות אחרות ברחבי הארץ. או שלא מצליחים להחזיק חוג, או שמצליחים עם מספר זעום של רקדנים. מסקנה: מי שריקודי העם הישנים יקרים לו, יעשה מאמץ ויבוא לרקוד אותם!!! לגבי כמות הריקודים החדשים ואיכותם, נראה לי שהתופעה היא חלק מהתופעה הכללית יותר של התרבות השלטת בארץ. אין שירים חדשים ראויים, וממילא אין בסיס לחיבור ריקודים. השירים שכן תופסים הם השירים המזרחיים, ועל כן גם הריקודים החדשים מבוססים על שירים אלה. ה"יוצרים" החדשים של ריקודי העם, ברובם ללא הכשרה מוזיקלית, והדבר ניכר בריקודים עצמם. ריקוד טוב חייב לשבת על המנגינה, ממש בילט אין. הוא צריך לנבוע מהמנגינה, להתאים לה באופי ובחלוקה לחלקים. אנשים ללא הבנה מוזיקלית חושבים בטעית שכל המוסיף הרי זה משובח, ולא מבינים שכל המוסיף גורע. לפי כל קנה מידה לא ייתכן שמשפט מוזיקלי שחוזר פעמיים יקבל צעדים שונים בכל פעם, אבל אם יוצר חושב שבכך הוא ירשים את הרוקדים, הדבר נעשה. לא נעים למתוח ביקורת על הרוקדים, אבל לדעתי הם האשמים העיקריים בתופעת ריבוי הריקודים שלא איכותיים. למרות שרוב הרוקדים כיום אינם צעירים מאד, הרי רובם רוקדים רק כמה שנים, אינם מכירים את הריקודים החדשים, ולכן חוש הביקורת שלהם לא כ"כ מפותח. הם מקבלים כל ריקוד חדש ברצון ובאהבה מבלי לנתח אותו אם הוא טוב או רע. אולי יש בזה אפילו איזה עניין סמוי של רצון להיות צעיר ע"י קבלת דברים חדשים ולא להיראות כבד או מיושן ע"י הידבקות לריקודים הישנים והימנעות מחידושים. חלקם של המרקידים ברור, אבל הם נסחפים עם התהליך, ואף אחד לא רוצה להישאר מאחור. אפשר להבין אותם, אף אחד לא רוצה לשבור את מקור לחמו, והם בטוחים שאם לא ילכו עם הזרם, זה מה שיקרה. ראו מישאל ברזילי, שמכיר ומוקיר את הריקודים הישנים, אבל אין לו ברירה, אלא ללכת עם הזרם. יד על הלב, במידה והוא לא היה מלמד את כל הריקודים החדשים והיה מגדיל משמעותית את כמות הריקודים הישנים, הייתם ממשיכים לבוא אליו לחוג? כמה היו ממשיכים וכמה עוזבים? חזרנו לאחריות של הרוקדים עצמם. בנוסף, אין מה לעשות, אבל יש "קליקות" של מדריכים. למדריך לא נעים שלא ללמד ריקוד של חבר אחר, במיוחד אם הוא מגיע בתור אורח לחוג, וגם אם הוא לא מגיע. שימו לב שמי שהכניס את תופעת השירים המזרחיים הוא בעיקר גדי ביטון, שהחוג שלו גדול מאד, ויש לו בו במה להכניס מריקודיו עוד ועוד.
