ריקוד המוות

[יורם צדיק]

ריקוד המוות

נושא מעניין
מוזר ואחר
ריקוד המוות
מה למוות ולריקודים?
קצת מקאברי.
הערך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/ריקוד_המוות
מה דעתכם?

 

[קטנית בפסח]

הו!

היה משהו כזה ב"ספר בית הקברות". נחמד לדעת מאיפה גיימן לקח את זה

&nbsp
אני חושבת שלבני האדם יש עיסוק מתמיד במוות, מכיוון שאנחנו מודעים עד כאב לכך שיש לחיינו סוף אך בדרך כלל לא מצליחים לתפוש את זה. (מה זה אומר שהמודעות שלי תסתיים? אולי יש משהו אחרי? אולי לא?).
דברים כאלה הם אחת מצורות ההתמודדות שלנו.

 

[viczi]

מעניין

יש תקופות שבהן עיסוק במוות הוא כואב מדי, זמן קצר לאחר אובדן או בתקופה שיש סכנה גדולה של אובדן (מחלה קשה של אדם יקר למשל).
אבל בשאר הזמן זה נושא מרתק.
הפולקלור סביב המוות הוא באמת עשיר, שכן זה נושא שמעסיק מאוד את האנשים.
ותמיד יש מה ללמוד.
למשל בקישור שצירפת הוזכר גם הצייר פליקס נוסבאום בזכות יצירתו Death Triump שעוסקת אף היא בנושא ריקוד המוות.
לא שמעתי עליו אף פעם ונחשפתי לסיפור חייו העצוב (צייר שעבר את השואה, נחשף במחבואו חודש לפני שחרור בלגיה ונשלח לאושוויץ ברכבת האחרונה) ולעבודותיו המיוחדות (שלאור התקופה עסקו רבות במוות). אז על כך - תודה לך.

מבחינתי היצירה המוצלחת ביותר על מוות היא "מורט" של טרי פראצ'ט.
קראתי אותו בזמן שהיה מאוד נכון עבורי והוא עזר לי לראות את המוות קצת אחרת.

 

[מבולבל על כל הראש]

אם כך נראה לי שתאהבי גם את "השטן במוסקבה" של בולגקוב מיכאיל

 

[viczi]

קראתי פעמיים וכמעט שחזרתי סצנה משם

קראתי פעם ראשונה בשנות העשרה ופעם שניה לפני כשנה.

בצבא הייתה לנו טבחית ששמה אנה והטבחים האחרים קראו לה בשם חיבה אנושקה.
יום אחד עשיתי תורנות מטבח כשלפתע החלקתי ונפלתי על הרצפה.
אנשים התחילו להתאסף סביבי כדי לראות מה קרה והאם אני בסדר ואחד מהם (טבח) אמר: "אה, כן, אנושקה שפכה פה שמן".
מיותר לציין שהכאב מיד הפך לשולי אל מול העובדה שלמרות שאנושקה שפכה שמן - ראשי עדיין מחובר לגופי

יצירתו של בולגקוב נפלאה, מהנה ומלאת משמעויות.
עם זאת, בעיני דמותו של מוות אצל פראצ'ט, גם במורט וגם בספרים אחרים, היא ממש כלי טיפולי להתמודדות עם המוות. אני תוהה אם זו הייתה כוונתו או שכך אני אישית רואה את הדברים עקב התזמון שבו קראתי את הספר...

 

[sarne]

בגרסא האנגלית של המאמר שהבאת

מופיע הציור של ברויגל האב - "נצחון המוות". הוא די מעורר השראה, אז החלטתי לכתוב איזשהי הודעת-תירוץ כדי לצרף אותו גם כאן

הוא יושב בפראדו, במדריד (בית לעוד כמה יצירות מופת מקאבריות - הציורים "השחורים" של גויא - http://en.wikipedia.org/wiki/Black_Paintings). אני מזמן רוצה לחזור לשם, לראות הכל בעיניים שוב.

בכל מקרה, אני לא חושב שיש משהו מאוד מתוחכם כאן, בריקוד המוות הזה. ומי בכלל מצפה למשהו מתוחכם מימי-הביניים? ממנטו מורי. אתה תמות. המוות הוא לא בעתיד הרחוק. הוא כאן ועכשיו, אוכל בך ומכלה אותך, גם אם אתה רוקד ושמח.

לא מזמן הייתי גם במקום שמתועד בסרטון הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=o2NW4URlpEY
קריפטה של כנסייה, שכל הקישוטים בה עשויים מעצמות אנושיות. מקום ממש נחמד (ועם מזכרות קיטשיות שנמכרות בכניסה).

מה שאני מנסה להגיד הוא, אני מניח, שמוצא חן בעיניי הנושא שפתחת (ואולי יותר מדי).

 

[ג רפאל]

נראה לי שהמקור הוא TOTENTANZ של HANS HOLBEIN

בכל אופן זה ספר התמונות הכי מפורסם.
סיפור בעשרות תמונות המתחיל בבריאת האשה ממצלע האדם [ישן מוקף חיות] הבורא זקן בתרבוש מזרחי
ממשיך בפיתוי חווה עי הנחש, ומסתיים בנצחון המוות.
יש מהדורות מקוצרות יותר נקראת BILDER DES TODES
ציורי המוות [הוצאת אינזל המפורסמת אבל כוללת התמונות המרכזיות - התחלה וסוף זהות.

במקרה [סתם הצטנעות] יש לי מספר ספרים על אמנות המוות ויצירות שנעשו משלדים - מקאברי - תבקשו אהיה מוכן להעלות פרטים ביוגרפיים. אם אין עניין -כמובן שלא אטרח ואטריח.

וכמובן שלום לנמצאים -רק עתה גיליתי על קיומכם. ובהודעה זו 'הצגתי' את עצמי ומעט מתחומי התעניינותי.

 

[קטנית בפסח]

ברוך הבא