ריקנות

[ענתי44]

ריקנות

איך מתמודדים עם תחושת ריקנות? לכאורה אין לי זמן פנוי, אני עובדת בעבודה שאני אוהבת ואשר גורמת לי בהרבה פעמים נחת. ואני , מתוך בחירה שאני לא מצטערת עליה, מטפלת באמא שלי. אישה מדהימה גם כשהיא סיעודית וחולת אלצהיימר. אבל באחרונה אני חשה ריקנות בלב. מועקה כזו. איך ממלאים את תחושת הלבד והריק?

 

[גילת אפרים]

שלום ענתי

לכאורה אין לך זמן פנוי- זמנך גדוש בפעילויות מבחירה: העבודה שאת אוהבת והטיפול באמך. יחד עם זאת, יש תחושה של לבד וריקנות בלב... אני תוהה... האם, בתוך הלו"ז היומי/שבועי הגדוש שלך, את מקצה גם מקום לעצמך...? אילו פעילויות את נהנית לעשות? תחביבים? חברים? האם כל אלה מקבלים מקום בתכנון הזמן שלך? עוד בעבר (כשהייתי בתחפושת "עננית נוצה") הבעתי התפעלות ממסירותך הרבה לאמך. אך האם, בין הטיפול באמך לבין העבודה, שכחת להקדיש קצת זמן איכות והנאה גם לעצמך...? לילה נפלא, גילת א.

 

[ענתי44]

בקושי

אני משתדלת לתת גם לעצמי זמן. זמן לעשות דברים שאני אוהבת. אבל יש רק 24 שעות ביממה. ולא תמיד מתאפשר לי למצוא מי שיחליף אותי וישאר עם אמא שלי. כמובן בתשלום. כך למשל בעבר נהגתי לבלות מספר פעמים בשבוע בחדר כושר ( אהבתי את זה מאוד והפעילות גם הטיבה עם בריאותי וגם נפשית ) או לצפות במשחקי כדורגל. כשאני חושבת על זה עכשיו בשבועות האחרונים גם עברתי בעיות משלי ( החל מדלקת ריאות, תאונת דרכים קלה וניתוח )שייתכן שהגבירו את מצוקת הנפש. אבל את צודקת אין לי זמן לעצמי לא לשבת מול הים בשקיעה, לא לשקוע בקריאת ספר, ללכת לסרט או הופעה, לנסוע לכדורגל או לאהוב. במעט הזמן הפנוי אני נפגשת עם חברות. גילת, האם את חושבת שאם אפנה לעצמי יותר זמן איכות שמוקדש לעצמי אז ייעלמו התחושות? לא חשבתי על זה בצורה כזו, חשבתי שאולי העבודה הסזיפית עם אמא שהיא קשה פיזית אבל נפשית שבעתיים, שחקה את רוחי. אבל אולי את צודקת. ואני זוכרת את העיצות החכמות שלך עננית נוצה, בעיקר לפני כמה שנים כשהייתי צריכה להחליט אם להתיר ניתוח לאמא. החלטה שהיתה עלולה לעלות בחייה.

 

[גילת אפרים]

ענתי יקרה

כפי שציינת בדבריך, בהחלט לא מן הנמנע כי העבודה הסיזיפית עם אמך, שהיא קשה גם מההיבט הפיזי וגם מההיבט הנפשי, אכן שחקה את רוחך. אם נְדַמה את כוחות הנפש שלנו לסוללה הנמצאת בתוך גופנו, הרי שאת מתארת מצב מצב בו בסוללה שלך יש מעט מאד אנרגיות. פעילויות המיטיבות עמך ושיש בהן כדי לרומם את רוחך, הן הדרך לטעון את הסוללה באנרגיות חדשות- הן הדרך להכניס לחייך יותר חיוניות ושמחת חיים. אינני יכולה להבטיח לך שבדרך זו תחושותייך המעיקות תיעלמנה כליל (אני מניחה כי התחושות אותן את מתארת נובעות ממקורות שונים, שכל אחד מהם צריך התייחסות לגופו של עניין), אך אני יכולה להבטיחך כי מפלס החיוניות והאנרגיות בחייך יעלה עד מאד וגם התחושות האחרות, המעיקות עליך היום, תהיינה מתונות יותר. אגב, האם יש לך אחים/אחיות? אם כן, יהיה זה הוגן לבקש מהם לחלוק עמך את זמן השהיה והטיפול באמך, כך שתוכלי לאפשר יותר זמן לעצמך. יום נפלא, יקרה

גילת

 

[ענתי44]

../images/Emo134.gif אכן הסוללות התרוקנו

אני ממלאת אותן באש האמונה שאני החלטתי החלטה נכונה כשלקחתי על עצמי את הטיפול באמא שלי, וגם החיוך שלה כל בוקר כשהיא רואה אותי נותן המון אנרגיה. אבל כנראה שניתקתי את הסוללה מ"שמש" כלומר הזנחתי את עצמי. ואת צודקת אני צריכה לעשות יותר למען עצמי. בקשר לאחיי נגעת בנקודה כואבת אך אני לא רוצה לפתוח אותה כאן, ואני גם לא רוצה לעשות להם עוול. כי מדובר באנשים מקסימים שאני אוהבת. תודה גילת

 

[גילת אפרים]

בכיף, ענתי... ../images/Emo13.gif