ריק.....(טריגר?)

[hope_29]

ריק.....(טריגר?)

אוי איזה תחילת שבוע... ראשית, הסהרים עוזבים והבלבול שולט בפורום... שנית, חודש "החגים" שסוף סוף נגמר הותיר אותי בתחושה ריקה עוד יותר...כל כך חיכיתי שיסתיים והנה זה קורה...אבל אני, במקום לשמוח חשה עוד יותר את הריק...הנה, השגרה שכל כך חיכיתי לה מדגישה כל כך את הריק שבנפשי ובחיי. כן...עוד אחד מרגעי השפל הקשים. הייאוש והדכאון בעצומם. ואין לזה סוף...כבר כמעט חצי שנה שאני "סוחבת"...ולא רואה את סוף העניין...כל כך תלושה, שבורה, מדוכאת ובעקר חלשה. רגישה ופגיעה כול כך..כל דבר קטן מעלה מייד דמעות בעיניי והעצב כבר גלוי לכול. כנראה שעלי פשוט להשלים עם המצב ולהבין שזהו..לעד אהיה בודדה, לעד לא אמצא עצמי בעולם...ומי יודע מה עוד מצפה... זהו, מרגישה כול כך רע... פשוט ללמוד להשלים.

 

[Mאיה]

הופ יקרה,

קשה לי קצת להגיב בימים אלו, לא רק בגלל הבלבול בפורום, אלא בגלל משהו שאני אישית עוברת(עוד לא ממש נחתתי מהטיול...) ובכל זאת, אני לא יכולה שלא להגיב לך. אני לא יודעת אם יש לי את המילים הנכונות, אבל יש בי את התחושה והרצון...נגעת בי בהודעותייך. ואני רק רוצה להגיד דבר אחד...בך יש את הכוח לשנות! רק בך!, את צריכה לרצות מאוד...ולא לפחד ליישם. אני יודעת שיש בך פחד לתקשר, אני מושיטה לך יד ומציעה אוזן קשבת דרך הטלפון, או סתם שיחה חברית..ואם קשה לך לבצע את השיחה הראשונה, אני מוכנה להיות זו שתתקשר...את יכולה להשאיר מס´ באי- מייל. אני אשמח לדבר איתך. ובכל רגע שתחושי רצון לנתק, ננתק. אולי זו הצעה ישירה מידיי לטעמך, הבחירה היא שלך ואקבל כל החלטה שלך. אני אישית אשמח להכירך, אם רק תרצי בכך. אם רק תהיי מוכנה לכך. שלך בחיבה, Mאיה.

 

[סהר-תמיכה]

hope יקרה

גם אם חלק מהסייעים עוזבים, סהר ממשיכה להתקיים ויש קבוצה קטנה של סייעים שתמשיך לענות כאן. לא סוף העולם, למרות שזה כואב לכולנו. אבל מה, רציתי לשאול אותך, מה עם כל האנשים כאן? הם כאן איתך, ימשיכו לדבר איתך ולתמוך לא פחות טוב מהסייעים. הרשי לעצמך להעזר בהם. הקשרים שאת יכולה ליצור כאן יכולים ללוות אותך בחיים האמיתיים שלך, לאורך שנים. זהו רווח נקי ושווה להשקיע! מקווה שהרגשתך תשתפר.

 

[נטע....]

hope

אני מצטרפת לדברי סהר! כשהמחשב שלי היה במצוקה מקודם (לא שעכשיו הוא לא) דיברתי עם סטון בטלפון והוא, תוך כדי שיחה סיפר לי על ההודעה שכתבת כאן, ואני שמחה שהצלחתי בכל זאת להכנס לכאן עכשיו כדי לתמוך בך. כואב לי לקרוא את הדברים שאת כותבת. אני מרגישה חזק את הכאב שלך ומזדהה איתך מאוד. גם אני, קצת לפני שנכנסתי לכאן עכשיו, התחלתי לבכות, מתחושת הבדידות והכאב שמלווים אותי לאחרונה. (והפחד להשאר עוד יותר לבד בגלל הבעיה במחשב). יו, ממש בא לי להעתיק את ההודעות שאני כותבת כאן עכשיו לפורום התמכרות לאינטרנט. לפעמים אני חושבת על זה שהמצבי רוח הרעים שלי ותחושת הבדידות הם בגללהאינטרנט הזה.

 

[nnoobh]

חשוב

חשוב לדעת סהר לא טובים ואם את רוצה לדעת למה אז תחפשי במקורותייך אגב ראיתי הודעה שלך מפורום אחר וזה היה חזק טוב ומבהיר את מצבך

 

[איש ללא תכונות]

הופ יקרה

זה אני stonefroze לשעבר. החלטתי לזרוק את השם לפח. יש לי כינוי חדש. אני יודע שקשה לך אולם אזרי עוז. הקשיבי למה שמאיה אומרת.היא אדם טוב. נסי להתחבר.האמיני לי,מניסיוני התחברות עם האנשים היא הדבר הטוב ביותר, היא תחילת הדרך להתגברות ולהתמודדות. אני אומר לך ואני רוצה שתחזרי על זה יחד עמי אלף פעם לפחות(ואם את רוצה אפילו יותר) אני לא אהיה לבד לעד,מה פתאום? מהיכן הרעיון הנוראי הזה נכנס לי למוח? אנו איתך פה ואת יכולה להיות איתנו בכל מקום. כל מה שעליך לעשות זה לבחור להיות איתנו. לא נדחה אותך.נקבל אותך בזרועות פתוחות, כשם שאנו עושים זאת פה, גם בעולם האמיתי. האם את יודעת שאתמול,לאחר שהתבטל המפגש של פורום להרגיש טוב החלטנו באופן ספונטני אני ושני בדרך הביתה להיפגש שוב עם נטע? את לא אמורה לדעת אבל אני אומר לך.צלצלנו אליה והיא הצטרפה אלינו ללא היסוס והמשכנו לבלות את הערב יפה ונחמד בחוף הים בבית קפה. נסי דבר ראשון להיות בקשר טלפוני.זכרי שגם לנטע היה קשה בהתחלה. והנה אנחנו כבר מדברים שוטף ובחופשיות. גם את יכולה,ידידתי הטובה,זה תלוי רק בך. צרי קשר עם מאיה ונטע,אני מפציר בך,לפחות כהתחלה. את תראי שאחר כך זה יתחיל לזרום אני מבטיח לך את זה, אני אומר לך את זה בוודאות. חזקי ואמצי ועשי,כי המעשה הוא המפתח לכל. ממני האיש שמדמיין לעצמו כרגע אותך מגיעה להחלטה חיובית אמן.

 

[hope_29]

תודה לכם..

תודה מאיה, איש ללא תכונות וסהר. דבריכם מעודדים ותומכים. אולי באמת הגיע הזמן "לצאת" מהעולם הוירטואלי והמגן (האנונימיות...) אל המציאות והמשמעות היא יצירת קשר. מאיה, מניחה שאצור עמך קשר בהמשך. כתבת לי בעבר כי הנך מגיעה מרקע דתי (עבר רחוק...) והייתי רוצה לשאול אותך מספר דברים לגבי המעבר בין העולמות (גם אם זה התרחש ממזמן). אכן. זה אחד מהימים הקשים...עדיין לא מצאתי דירה/בית למרות כל שיטוטיי הרבים...ואני חוששת שזה נובע מעבר לאי התפשרות שלי כנראה מבלבול ואי ידיעה של מה אני באמת רוצה. שלא לדבר על אין ספור חששות מלהיות עוד יותר לבד...(לפחות עכשיו אני עם הוריי) או פשוט פחד משהיה לבד בבית לבד...(גנבים, פורצים וכו´...). אבל הבדידות... היא לבד יכולה להפיל...

 

[איש ללא תכונות]

לא ,ידידתי הטובה

הבדידות לא תפיל אותך, את היא זו שתפילי אותה! תני לה אחד ולתמיד את הסנוקרת הראויה לה. היא ממש לא יריב ראוי לך. צרי קשר עם מאיה כמה שיותר מהר ואם את מתחרטת לנו פתאום אנו נטיל עליך סנקציות.

ממני.

 

[hope_29]

ידידי היקר...

מצבי בחצי השנה האחרונה הנו תוצר של חשבון נפש שהתחלתי לערוך לפני כחצי שנה...שנבע מתוך תהליך לא פשוט של התבוננות פנימה וזה עדיין לא הסתיים ואינני רואה כרגע את סופו. מניחה שזה יגיע בזמןכלשהוא (מקווה שבקרוב) כאשר אגיע לשלמות ואיזון עם עצמי. מעבר לזאת, הרקע ממנו אני באה...תהליך החזרה בשאלה הכול יחד כנראה "קצת גדול עליי...". בפורום אחר בתפוז, "זוגות מעורבים", סיפרתי קצת על הרקע ממנו אני באה (מבחינתי אין חשיפה גדולה מזו...) שיכול קצת לשפוך אור על מי אני/למה/כמה/איך/מדוע וכו´.... זו אומנם לא ממש הסיבה במישרין למשבר הזהות העובר עליי לבדידות/ולורקוהוליזם שתיארתי כאן בעבר...אך בעקיפין, גם לזאת השפעה ו"תרומה"... Hope

 

[נטע....]

hope אני רוצה להוסיף...

בנוסף למה שהאיש עם התכונות הנפלאות, (סטון לשעבר) סיפר, שאתמול בתחילת המפגש, שוב הרגשתי את הכאב המוכר הזה שעליו אני כותבת כאן הרבה. ובכל זאת החלטתי לא להתמכר לכאב וכששני התקשרה אליי והציעה לי להצטרף אליהם, הסכמתי מתוך תקווה שזה ישפר לי את ההרגשה. והאמת, זה באמת לקח זמן ושוב היה לי צורך ללגום מהטיפה המרה כדי לשפר את ההרגשה. (נו, טוב, אני מודה שזה עזר...), אבל בדיעבד אני חושבת שמה ששיפר לי את המצברוח, לא היה רק האלכוהול אלא עצם העובדה שביליתי עם שני אנשים מקסימים. ישבנו על החול בחוף הים, דיברנו וצחקנו והיה נפלא. את לא תאמיני אילו שינויים אפשר לעבור בזכות הקשר הוירטואלי אבל בשביל זה צריך רק למצוא את אותו הרגע שהאומץ מגיע ולתפוס עליו טרמפ. אוהבת, מחזקת ומחבקת נטע.

 

[סיחרור]

הופ היקרה

גם אני כמו קודמיי מאמינה כי הכוח נמצא עמוק עמוק בפנים והרצון לא לכאוב צריך בלוא מעצמינו, אני לעומת קודמיי התחלתי את חשבון הנפש דווקא בראש השנה האחרון (כמה בנאלי), אולי השיר המצורף שהוא מסמן את המקום בו אני ניצבת יאמר או יעזור במשהו: שיר אל הילדה שבתוכי היי שלום ילדה בודדה, היית פה רבות בשנים. היי שלום ילדה אבודה, שני שנת ישרים. לכי לדרכך ומצאי מנוחה, ראי לא נשקפת לך כל סכנה, הן גדלת והשכלת והיית לאשה, היי שלום ילדה עצובה. היי שלום עצבות בוכיה, הנפש הזאת כבר רוצה רגיעה, הרוח שקטה, אין עוד סערות, החושך עבר, נצפה לבאות. כאבתי כאבך ילדתי הקטנה, חבשתי פצעייך, ניקיתי דמך, ערסלתי בתוכי שנות דור את גופך. שאי עינייך ילדה- הניחי לאור לחדור לנשמה. רפאי הפצעים- אל בהם תנברי, הניחי לחום לחדור- לחיוך ושחוק שחרי. היי שלום ילדה עצובה, ובואי הלום מאושרת, שמחה, היה גם חושך, גם רוח, גם אש- היה ועבר- בואי נתחדש. הניחי הכאב במנוחה על משכבו, ארזי את כל העבר לצידו, ושאי עינייך לקראת הבאות, בנפש בריאה מלאה בתקוות. אשמח להיות בקשר עם כולכם א.ק[email protected]

 

[מרגישה ילדה]

השיר הזה..

גרם לי לדמעות בעיניים...........ממש............ ול hope , אני מצטערת שלא הגבתי להודעה שלך יותר מוקדם, נורא קשה לי לאחרונה, ואני מבינה אותך ומזדהה איתך מאד, אני כמוך, שמחה שהחגים האלו נגמרו כבר.... ורוצה להאמין שמתישהו כולנו בפורום נהיה מאושרים... אוהבת ילדה

 

[קיפודת ים]

הופ היקרה!

הופ יקרה! אני מבינה אותך מאוד. חושבת על הצעדים הקשים והמפחידים שעשיתי כדי לצאת מהבדידות הזו. וכן, דרוש אומץ. וזה לא "לא לפחד" אלא לפעול למרות הפחד. שהפחד הוא זה שיפעיל אותך להצליח. אני בטוחה שיש בך המון. ורק מחכה שתתני לו לצאת. אני בטוחה שלא תצטערי שתעשי את הצעדים הראשונים. כן, הם קשים. כן, הם מפחידים, אבל אני בטוחה שאת יודעת שהם שווים. השינויים בפורום הם דרך . לא מעצור. כמו שכתבתי פה כבר הרבה פעמים. עכשיו הקשר יעמיק. הוא כבר ככה. ואני מאמינה בך. ויודעת שברגע הראשון את תחששי, אבל אחכ זה יהיה קל יותר ויותר. אני איתך. כמו כולנו. שלך, שני. שינויים הם קשים. ומפחידים. אבל כמו תמיד לפעמים שווה לקחת סיכונים.

 

[חנה גונן]

להופ ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

אני מאמינה בלא לשפוט אנשים על פי קרע או חויות של העבר העיקר מה שהם רוצים ומעונינים להקרין אני מאחלת לך שתמצאי את האנרגיה שתעזור לך להשלים עם מה שעברת, לקבל את זה כעליות ומורדות שמתרחשים בחייו של כל אחד מאיתנו(כן אפילו לי).אני מאמינה שתצליחי. שלך חנה גונן

 

[hope_29]

חברי פורום יקרים,

תודה לכולכם על החיזוקים והתמיכה. אתמול באמת היה אחד מהימים הקשים ביותר שלי בהם הכול מתערבב יחד וכל הקשיים חוברים להם למקשה אחת ומעצימים את נוכחותם... הבדידות, החזרה בשאלה, אי- זוגיות, המשפחה "הבריאה" שלי, וכו´. כל הקשיים, התעוקות והבעיות פורצים יחד ממקום מושבם (עמוק פנימה) ומאיימים להטביע. אבל היום, היום היה יחסית נסבל. פה ושם דמעות..אבל לפחות יחד עם ה- Down הגיע גם ה- Up...וזה עדיף על המצב הקבוע של הדכדוך המתמשך. אז מודה לכם על שהייתם שם. מניחה שיפקדו אותי עוד ימים רבים דומים ואולי אף חמורים יותר. התקופה איננה קלה, אך אני מאמינה כי מדובר בתקופת ביניים שבסיומה אולי אהיה מאוזנת יותר ושלמה יותר עם עצמי והסביבה...כך שאהיה מוכנה לצלוח גם את השלב הבא. hope

 

[נטע....]

hope יקרה!

את נשמעת עכשיו מעודדת יותר ואני שמחה בשבילך על כך. כן, בחיים יש הרבה עליות וירידות הרבה up והרבה down אבל גם על הדאון אפשר להתגבר ולנצח אותו והסוד הוא לגלות מתי הוא מגיע. גם אני, כידוע לך, חוטפת הרבה "אגרופים" כאלה לאחרונה אבל גם יודעת שזאת מין תקופה כזאת ובכלל ברגע שלמדתי לזהות מתי הם מגיעים, קל לי יותר להתמודד איתם. מקווה שגם לך יוקל בסופו של דבר. בינתיים אני שולחת לך הרבה חיבוקים והרבה חיזוקים!

 

[Mאיה]

הופ יקרה,

אני כל כך שמחה שאת מודעת לכך שעם כל הרע, ישנם גם רגעים טובים. אני אישית אשמח להיות שם עבורך בכל עת. והכי חשוב- האמיני שעל הכל תתגברי באם תרצי. עוד תמצאי דירה שתאהבי(אני מצאתי...לאחר חיפושים רבים, מתפשרים את יודעת...אבל הדירה פשוט קסם!) עוד תמצאי את דרכך בחיים, עוד תיישמי אותה...כאשר תרגישי שאת מוכנה, אולי את פשוט צריכה עוד קצת זמן עד שתשתחררי מההורים והדת. הכל יגיע...כשתהיי מוכנה. שלך, Mאיה.