ריק פה

[אוהבת תה]

ריק פה

ו... וואלה הגעתי היום מהעבודה מרוקנת מאנרגיות לגמרי,
אני כבר שעה וחצי בלי צחוק יושבת באותו מקום ואין לי כח להרים את עצמי ולעשות משהו
מרגישה מתוסכלת
השאלה הנשאלת היא האם אנשי הפורום מחפשים לקרוא בעיקר דברים משעשעים, או שבאמת ובתמים יש מקום גם לדברים מהסוג הזה שכתבתי ולא רק לפרוטוקול
והיום ספציפית אני לא מתביישת להגיד שאני מחפשת קצת צומי מהסוג האוהב
לא כ"כ מוצאת את עצמי
ידעתי כנראה ימים מוצלחים מאלה...

 

[אוהבת תה]

אני מדחיקה המון זמן את הקושי שלי בעבודה

כי לא מרגישה שהאלטרנטיבה קוסמת לי בלשון המעטה, אז אני לא עוזבת
אני עושה המון פעמים מאמצים עילאיים להחזיק את עצמי במצב רוח טוב, לתת תחושה נעימה לסביבה, לשכנע את עצמי שאני גם שווה, לפעמים קשה כל הזמן עם האוטוסוגסטיה הזאת או איך שאפשר לקרוא לזה

 

[אוהבת תה]

קשה לי להיות סלחנית עם עצמי

קשה לי לחוות כל הזמן אכזבות

 

[אוהבת תה]

יחד עם זאת

אני לא רוצה לעשות בחיים שלי בחירות מתוך ייאוש או ברירת מחדל

 

[פריאל12]

וזו הסליחה החשובה ביותר

קל לנו לסלוח לכל העולם ואשתו, אבל לעצמנו?! לעצמנו נעשה את החיים כמה שיותר קשים..

 

[פרח מפלסטיק]

אני ממש מבינה אותך..

מאמינה שכל עוד אין לך אלטרנטיבה אחרת, עדיף להישאר במקום הנוכחי..אלא אם כן את מאוד סובלת. ככה לפחות יש סיבה לקום בבוקר, אני חושבת שזה די קשה לחיות ללא מסגרת.

אני כרגע מובטלת טריה- מעבודה שמאוד לא אהבתי אבל "נאחזתי" בה עד הרגע האחרון (עד שפוטרתי מסיבה שלא תלויה לא בי ולא במעסיק). השתדלתי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה בעבודה ולהגיע כל בוקר עם חיוך. כי הרי כ"כ צפיתי את הריקנות והשעמום שמציפים אותי ממש בימים אלה, כשאני נטולת עבודה ומיואשת- עוד לפני שבכלל התחלתי לחפש עבודה חדשה.

יש אנשים שבשמחה ובכייף היו מחליפים איתי, מי לא היה רוצה קצת חופש? לא חסר מה לעשות ואיך להנות..אבל ככה זה כש"בודדים"...

 

[אוהבת תה]

גם אני מאוד מבינה אותך ממה שאת כותבת

באמת מבינה

 

[אוהבת תה]

מותר לשאול

באיזה מובן את מרגישה בודדה? או שזאת שאלה ישירה מדי או חושפת מדי?

 

[פרח מפלסטיק]

מותר

בודדה מבחינת זוגיות בעיקר..רוב חיי הייתי לבד והייתי מאוד רוצה שזה כבר ישתנה. פעם הייתי רואה את זה בתור "בונוס"- מעין פרס שמשדרג את החיים ואולי לא כל אחד זוכה לכך. אבל בזמן האחרון אני מרגישה שאני פשוט חייבת בן זוג ויהיה לי מאוד קשה להמשיך ללא

.

 

[אוהבת תה]

לגיטימי...

תודה שענית

לפעמים אני פשוט שואלת את עצמי לאיזו בדידות אנשים שכותבים בפורום הזה מתכוונים

 

[chompit 81]

אני חולקת על דעתכן בעניין זה

למרות שזה מאוד אינדיבידואלי...
אבל אני חושבת שאדם לא צריך להשאר במקום עבודה שבו הוא לא מרגיש שייך/ לא מרגיש ממומש/ לא מרגיש שהוא ממצה את יכולותיו.
כל עוד אדם בגיל צעיר יחסית, אפשר תמיד לעשות הסבת מקצוע (גם בגיל מאוחר) וללמוד משהו ולעסוק בו לאחר מכן...

 

[פרח מפלסטיק]

מסכימה איתך

אני התכוונתי לכך שבין שתי האלטרנטיבות- לעבוד בעבודה שלא מאוד אוהבים/ להיות מובטלים- עדיף לבחור באופציה הראשונה. בעיקר אם מדובר בבנאדם שאין לו יותר מדי עיסוקים/חברה בחיים הפרטיים.
במקרה שלי למשל נשארתי בעבודה שלא אהבתי פשוט משום שלא באמת סבלתי, ומשום שאין לי מושג (עדיין, בגילי המופלג) במה אני רוצה לעסוק. והרי מכל עבודה בסופו של דבר נמאס.

 

[פריאל12]

לא מסכימה עם המשפט האחרון

לא מכל עבודה נמאס בסופו של דבר.
העבודה יכולה להיות קשה ושוחקת, אבל עם כל הקשיים, לא הייתי מחליפה את עבודתי גם אם הייתי צעירה יותר.
נכון, ישנם רגעים מעצבנים ומתסכלים, בהם אני שואלת את עצמי, האם הייתי בקו השפיות או בהכרה מלאה כאשר בחרתי בזה

אך כאשר רגעים אלו חולפים ואת מקומם תופסים הרגעים השמחים והמאוזנים, אז אני נזכרת...
לפחות אצלי, העבודה מאתגרת, מפרה, מהנה ובעיקר - גורמת לי לחייך ולצחוק ומרחיבה את הלב.
אני מניחה שזה נכון לגבי עבודות נוספות שבהן יש אינטראקציה עם אנשים - בעיקר עם אנשים קטנים

 

[אוהבת תה]

האמת היא שגם אני קצת חשבתי כמו פרח מפלסטיק

אבל ההודעה שלך מאוד מעוררת השראה וגורמת לי להרהר על הנושא ולבחון שוב מה אני חושבת על זה/במה אני מאמינה....

 

[פריאל12]

חייבים לנסות....

לפעמים זה לוקח יותר זמן עד שמגיעים לזה ולפעמים פחות.
לפעמים מגיעים למשהו ומגלים שזה לא זה,
לפעמים לא מגיעים ומעבירים את החיים בחיפושים - גם זה טוב, לדעתי, עבור מי שמחפש אחר גיוון וחופש מחשבתי.

אומר לך משהו שאמרה לי פעם חברה ואני נושאת אותו תמיד בתוכי:
כל אבל כל מה שאדם עושה, נכון לו לאותו רגע. זה יכול להשתנות בעוד שעה/יום/שנה... אך מה שתחליטי יהיה נכון לך, עד שתחליטי אחרת.
זה אולי מתקשר לעניין הביקורת העצמית אותה הזכרת קודם... זה גורם לנו להיות קצת יותר סלחניים כלפי עצמנו - אנחנו באמת לא כ"כ נוראיים

 

[אוהבת תה]

אני גם מאוד מסכימה אותך

רק שאצלי זה לא כ"כ עובד,
יש לי היסטוריה ארוכה של החלפת מקומות עבודה לאחר פרק זמן קצר, והמקום הנוכחי הוא סוג של הרע במיעוטו כנראה
לגבי לימוד מקצוע - גם תהליך כזה כבר עברתי ואפילו לעומק.... והמסקנה היא שכרגע בתקופה הנוכחית זה עוד לא הזמן שלי להיכנס למסגרת של לימודים

 

[אוהבת תה]

והמצחיק הוא

שעשיתי למשל תהליך (אחד מיני כמה) עם יועצת תעסוקתית מסוימת שממש העלתה לי את התקווה שאני הולכת למצוא איתה מקצוע/לימודים שאני רוצה והייתה לי הכי מוטיבציה ונכונות, ובפגישה האחרונה שלנו היא ביאסה אותי לחלוטין כשאמרה לי במילים שלה ובצורה כמובן סמויה שהיא מבינה בעצם את התקיעות שלי עם הנושא הזה ושהיא בעצמה פתאום לא מצאה את עצמה בין שלל הקריטריונים שהעלנו יחד... בעקבות זאת בכיתי בזמן הפגישה ואחריה, ונראה לי ששם בערך עצרתי את החיפוש לשלב הזה ואולי (כנראה) בעתיד אחזור לזה

 

[פריאל12]

עניין של זמן (?)

כשסיימתי את לימודיי בביה"ס (לא אתחיל לחשב..אי שם על ציר המינוס

) הבטחתי לעצמי: "לכאן לא אשוב!"
לאחר הצבא הלכתי ללמוד ועדיין לא ידעתי את הכיוון... הלכתי ללמוד את מה שאהבתי, ורק לקראת הסוף, בהשפעת החבר'ה המשכתי להוראה. צחקתי לעצמי בפרצוף?! אני...הביישנית והמופנמת, זו שכדי לשמוע את דעתה לגבי משהו, היה צריך לכוון אקדח לעברה, דווקא אני אפנה למקצוע בו התיאטרליות היא חלק מהמקצוע ובטח ובטח עמידה יומיומית מול קהל שאינו חוסך שבטו (עם הזמן גיליתי שאינו חוסך גם באהבתו)?!
ההתחלה היתה קשה (וזה אנדרסטייטמנט של השנה) ובשנה הראשונה כאשר שבתי הביתה בכל יום אמרתי להוריי שזו השנה הראשונה והאחרונה.
עם הזמן, זה נהיה קל יותר והיום אני שמחה על שלא נכנעתי לקשיים.

זו דוגמא לאנשים שלא היו מגובשים בדעתם לגבי בחירת המקצוע.
אל תרפי ידיים..מניסיוני, אני יכולה להמליץ לך רק ללכת אחר מה שאת אוהבת, או לפחות די קרוב לזה.
בהצלחה!

 

[אוהבת תה]

תודה

ו... אני אוהבת לשמוע סיפורים אישיים

מהסוג הזה... !

 

[פריאל12]

אל תתרגלי