ריק קיומי ומציאת משמעות - מה עושים?

[Lior004]

ריק קיומי ומציאת משמעות - מה עושים?

שלום רב,
חציתי את גיל ה-30 ואני מתמודדת מדי יום ביומו עם חוסר משמעות בחיי.
לא בטוחה מה מעניין אותי ולאן פניי מועדות.
הימים עוברים ופתאום חודש מסתיים לו בלי משמעות וזה מפחיד אותי.
אני חיה בחו״ל עם בן זוגי, אין לי כאן כמעט חברים או מסגרות חברתיות - לפעמים אני אוהבת את השקט הזה כי אני בן אדם מופנם בכל אופן.
אבל בגדול מבחינת החיים לא טוב לי - אני בחיפוש אחר עבודה ואין לי מושג אפילו מה התחום שמתאים לי ועצוב להגיד שאפילו אין לי שאיפות או תחומי עניין.
לכן אני מרגישה כבר זמן רב את הריק הקיומי הזה, אין משהו שדוחף אותי קדימה ומניע אותי לעבר כיוון מסוים או להגדיר יעדים לעצמי.
במובן מסוים אני מטפסת על הקירות כי אני לא משתפת כמעט אף אחד בהרגשה הזאת שלי.
איך אפשר בכל זאת להבין מה המשמעות ומה מעניין אותי בעצם בחיים?
הרי ימים, חודשים ושנים לא עשו את העבודה מבחינת ״ימים יגידו״ באמת שאין לי מושג בתור יישות בעולם הזה מה מעניין אותי (מבחינת כיוון כללי, קריירה, תחביבים, ציפיות, זוגיות וכו׳) מרגישה שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש כדי ליצור יש מאין.

כל עצה תתקבל בברכה,
ליאור

 

[בומט]

אולי,

להתחיל להתנסות בכל מיני דברים?
האינטרנט הוא מקום טוב להתחיל כדי להמציא את עצמך מחדש.
למשל, להתחיל לקרא באינטרנט על כל מיני נושאים (נניח - אומנות - שרק בזה יש המון תחומים) ולראות אם וממה את ניהנית. אם את מוצאת משהו שמעניין אותך, ואפילו קצת, את יכולה לנסות ולהמשיך להתפתח בתחום כתחביב או כאפשרות לתעסוקה. אם אקח את הדוגמה של נושא בתחום האומנות, אז אפשר לפתח תחביב כמו בהצטרפות לחוג או לימוד והעמקה דרך היוטיוב, וכדומה.

 

[חלי שניר1]

לחשוב "מחוץ לקופסה"

שלום ליאור,
נשמע שאת עוברת מיום ליום, אולי אפילו קצת "נגררת", נותנת לדברים "לזרום" ולאחרים להוביל ולא תופסת הגה על חייך. זה נכון?
כפי שנכתב פה, רעיונות לדברים שיתנו משמעות לחייך אפשר למצוא, והאינטרנט הוא מקום טוב לחפש בו: אם בתחום של מקצוע, תחביבים, יצירה או עשייה למען, ומטרות לפעול למענן יש הרבה.
אבל בנוסף את צריכה להחליט שאת "לוקחת את המושכות" ומוכנה לעשות שינויים, לבחור ולהחליט, להוציא את עצמך מ"תחום הנוחות" ולצאת למסע.
בהצלחה!
חלי

 

[Lior004]

חשיבה "מחוץ לקופסה"

שלום חלי,
תודה על תגובתך.

אכן מדובר בחיים מיום ליום שאני די מושכת בתקווה שמחר אולי אבין משהו.
בהקשר ליציאה מ"איזור הנוחות", אני באמת ובתמים לא מוצאת משהו שמעניין אותי כדי שיניע אותי קדימה לעבר כיוון מסוים- אותו כיוון שממנו שואפים לעשייה שמקדמת ויש בה משמעות.
בעבר הייתי נהנית מטיולים רגליים וצילום אך הרגשתי שזה לא מוביל אותי לשום מקום כי זה היה העיקר, במקום חיים מלאי עבודה ועשייה אמיתית עם מהות.
אז די הפסקתי עם זה כי לא הרגיש לי הגיוני שבשעות היום אני מטיילת ומתבטלת בזמן שיש חיים בחוץ אבל חיים עם משמעות שאני עצמי לא מוצאת.

חייבת לציין שהבעיה הייתה קיימת גם כשגרתי בארץ אף פעם לא היו לי שאיפות מסוימות שנובעות מרצון אמיתי, כך שזאת בעיה שאף פעם לא פתרתי. ואולי זה בעצם נורמלי להיות חסר שאיפות בעולם.
וכבר זמן מה שאני מנסה לשבת עם עצמי ולהבין וזה מרגיש שכל יום יש את הרצון לפתור אבל אני אובדת עצות וכך גם מסתיים לו היום.
ובין היתר, יש את השאלות של ההורים לגבי התקדמות בחיים ויש את הסיפורים של חברים באשר לחיים שלהם. והודעות טקסט כאלה שחוזרות על עצמן בלי הרבה חדש או משהו שונה לספר.
וכל פעם מחדש זה מציף אותי שאני חייבת כבר להבין מה קורה איתי ושוב כלום לא קורה כי אולי אין לי עם מי לשתף ברמה שתועיל לי.

זה נכון שהאינטרנט הוא מקור אדיר לידע ולחשיפה לאינסוף אפשרויות אך אני נאבדת בכל זה, כאילו צריכה עמוד תווך להבין מה אני עושה.
אני חושבת שבגדול אני בן אדם של מסגרות, ברגע שאין לי מסגרת אני מוצאת את עצמי די אבודה לעומת אנשים שישמחו שיש להם יד חופשית.

האם יש בכל זאת משהו שיוכל לתת לי קצה חוט מבחינת חשיבה שונה או שינוי התפיסה או שזה רק שינוי שעושים בראש?

תודה,
ליאור

 

[כוכבית מצויה]

לכל אחד משמעותי משהו אחר

כך שגם טיולים וצילום יכולים להיות משמעותיים עבורך ולהיות חלק מהחיים עצמם.

יכול להיות שכדאי לנסות לשחזר מה היה חשוב לך כילדה, מה נהנית לעשות, מה רצית לעשות כשתהיי גדולה ואם יעלה משהו להמשיך משם.

דרך אחרת יכולה להיות אבחון תעסוקתי שבודק למה הנטיות והכישורים שלך מתאימים, חלק מהאנשים מרגישים שהם עושים משהו משמעותי כשהם עושים משהו שהם טובים בו.

 

[אלומת האור]

בלתק

אולי תנסי להתנדב באיזה תחום שקרוב ללבך? זה ממלא ומכניס סיפוק לחיים.

 

[Lior004]

תודה על הטיפים והרעיונות, מעריכה את העזרה

 

[שחר חרישי]

הי ליאור,

כתבת "כל עצה תתקבל בברכה". העצה שלי היא: תשמחי! תשמחי, כי את במקום הכי טוב שיש!! כל אותם אנשים מסביבך שאת רואה אותם כל כך עסוקים (עד שזה גרם לך לחשוב שלטייל ולצלם זה לא עיסוק ראוי ורציני מספיק, ולהפסיק....) - רובם המוחלט לא עסוקים כי מצאו את משמעות החיים והם אצים רצים לממשה. לא - הם רצים אחרי הקיום! כמו עכברים במבוך שמחפשים את הגבינה... קמים בבוקר לעבודה כי צריך, מפנטזים על זכיה גדולה שתפטור אותם מהעבדות הזאת.. וחלק אחר אולי רצים אחרי מימוש ציפיות ההורים, המשפחה, החברה. או למימוש שאיפות חומריות כלשהן. זה לא שכולם מבוגרים רציניים שמצאו ומאשימים את ייעודם החיים, ורק את ילדה קטנה שמטיילת בעולם בלי מטרה.לא,כמעט כולם ילדים שלא מצאו תשובה ואפילו לא שאלו את השאלה עדיין! את לפחות שאלת, ושואלת, ומחפשת, ומודעת לאחר. זה מקום מצויין להתחיל!!
מתכון ל"אין מוצאים" אין לי בשבילך.. שיחות עם עצמך (בכתיבת יומן נניח ), שיחות עם אלוקים, שיחות עם חברים טובים... זה בעיקר זה. העולם מלא אפשרויות, אבל את זה את כבר יודעת, ולרובן את כבר יודעת (לפחות קטגורית).מה שאת באמת זקוקה לו הוא העמקה לתוך עצמך, לתוך המרחב הפנימי שלך.לא במרחבי הרשת. זאת דעתי. ובאמת - תשמחי.

 

[Lior004]

היי שחר

היי שחר,
אני מעריכה רבות את תגובתך, יש בה הרבה מן האמת.
זה נכון, פשוט צריך לשמוח ולחייך ולהגיד תודה כל יום ולהעריך.
אבל יש גם את הרגעים האלה שחוזרים ונשנים של חוסר שייכות והתחושה שמרגישים אבודים בדיוק בגלל תיאוריית העכברים במבוך - אותו מבוך שאני לא מוצאת כניסה אליו או לא בטוחה מדוע עליי להיכנס לשם.

והאמת שהרבה פעמים עולה בראשי קטע מהספר עליסה בארץ הפלאות -
עליסה: באיזו דרך עלי ללכת? החתול: לאן ברצונך להגיע? עליסה: לא משנה לי החתול: אם לא משנה לך לאן תגיעי, לא חשוב באיזו דרך תבחרי.

כל פעם מחדש הציטוט הזה מהדהד בראשי ודי מפחיד/מלחיץ אותי שאין לי כיוון או מטרה וחושבת שמחר בטח אדע את התשובה.

 

[שחר חרישי]

הזכרת לי עוד ציטוט

"(הנסיך הקטן, בקשר לרעיון לקשור את הכבשה) היא תלך באשר תלך. נכחה תלך... הכל כל כך קטן אצלי. הצועד נכחו לא ירחיק לכת..."
ואולי אנחנו באמת לא הולכים לשום מקום. אולי ההתקדמות בעולם החיצוני היא אשליה, כל עוד אנחנו לא מסוגלים לצאת מגבולות האני שלנו...
אולי זה לא כל כך משנה מה תעשי בעולם החיצוני, אלא איזה מסלול תעברי בהתפתחות האישית שלך. העלילה הנפשית, הפנימית, הרוחנית.
את אדם מאמין, ליאור? אם את מאמינה שיש בורא והוא נתן לך את חייך - את יכולה לפנות אליו ולדבר איתו עלצזה. ולשאול אותו בדיוק את השאלות האלה. ואולי התשובה תגיע...

 

[חלי שניר1]

אני חוזרת כי מירי לא הצליחה להגיע

אני מאד מסכימה שהחיפוש צריך להיות בפנים כי רק בתוכך התשובות לשאלה מה משמעותי בעיני.
אני מסכימה גם שאפשר לחפש רעיונות בחוץ - ברשת, באבחונים, שיחות וייעוצים - וגם בשוטטות ברחובות ובטיולים - כשכל אלה לא מהווים מטרה אלא דרך: מסע אל התשובות שאת מחפשת.
נזיר בודהיסטי (זה סיפור אמיתי) רצה לעשות דבר משמעותי. הוא ישב במערה ביער עד שימצא תשובה. חלפו 3 שנים והוא מצא אותה - והקים כפר גמילה ייחודי למכורים לסמים, שמכל העולם באים ללמוד ממנו.
רובינו לא מגיעים לכאלה גבהים, אבל אם תחליטי שאת מכווננת לחיפוש, וכל מה שאת עושה הוא חלק מהמסע הזה - בסוף תמצאי את התשובה.
חלי