רכבת רגשות דוהרת..................

[שלגיה ו7 הגמדים]

רכבת רגשות דוהרת..................

אפשר להצטרף ומיד לקטר? הבת שלי בת חמישה שבועות. מאז הלידה אני חווה מעין קהות ברגשות,מעין מסך מכסה על התחושות, מתבישת לומר אפילו לא אוהבת את ילדי ובעלי, מרגישה ריק אחד גדול. אני חיבת לציין שעברתי לידה קשה וטראומתית במיוחד, והרגשתי היא של השתבללות והגנה על עצמי מעין נסיון לשיקום הריסות הנפש. התופעה הזו חדשה לי ומאד מפחידה. האם אחזור לעצמי? האם זה נורמלי? האם זה מוכר כאן למשהי? אשמח לכל תגובה!!\

 

[אמא של פילפילון]

../images/Emo24.gif אני מבינה שזו לא לידה

ראשונה וקוראת מבין השורות שהמצב הרגשי קשה יותר מפעמים קודמות. ראשית, הטלטלה הרגשית מובנת, עברת חויה קשה (אני שמחה שהסתיימה בשלום) ונדנדת ההורמונים לא עוזרת בהקשר הזה. בוודאי שיש סיכוי גדול מאוד שתחזרי לעצמך, אבל אם את חשה רגשות קיצוניים, כדאי לפנות לעזרה. יכול להיות ששיחה או שתיים על הטראומה בלידה (או אפילו כתיבת סיפור הלידה) יביאו להקלה נכירת. ואם מדובר ממש בדכאון שלאחר לידה (מעבר לבלוז השכיח) בוודאי שיש לזה טיפול, וככל שתקדימי כן ייטב. אני שמחה מאוד שכתבת, כי זה מראה שיש לך את הכוחות לקחת אחריות ולעזור לעצמך. וכמובן, אנחנו כאן לכל קיטור!

 

[היידי אור]

../images/Emo24.gif

אני גם חושבת שכתיבת סיפור הלידה יכול להוות פריצת דרך.

 

[rnati]

אפשר להציע ../images/Emo24.gif?

זה נורמלי והגיוני. עברת לידה קשה, אחרייה פתאום צריך לתפקד ולטפל באחרים (ילדה ראשונה?). ומה איתך? נשמע לי שמה שאת צריכה הוא זמן החלמה והתאוששות ממה שעבר עלייך. נפשך עמוסה ואין בה מקום לאחר. אם יש אפשרות לארגן עזרה ביומיום ככה שתוכלי לאסוף את עצמך נראה לי שזה יועיל לך מאוד. לעשות את מינימום למען אחרים ולאסוף את שברייך מסביבך. אם לאחר פרק זמן שבו הקדשת קצת יותר לעצמך את עדיין מרגישה כך אולי שווה לפנות לעזרה מקצועית. כרגע מהתיאור שלך נשמע שבסה"כ חסר לך קצת זמן התאוששות עם עצמך.

 

[שלגיה ו7 הגמדים]

תודה על התגובות החמות!!!

ועל החיבוק המחמם. rnati היטבת להגדיר את הרגשתי. ממש מרגישה שאני צריכה לאסוף את השברים מסביב, מבחינת תיפקוד גופני אני מסתדרת, אך הנפש חלולה, יש כאן מישהי שחוותה דבר דומה?

 

[sugerbabe1]

../images/Emo140.gifאני יכולה להביע הזדהות עם ..

הדברים שאת אומרת.. הצפייה לתינוק היא עצומה בהריון אני חוותי דברים שלא הרגשתי וישנה תחושה של מלאות ושלמות..(גם אני עברתי לידה קשה ועד עכשיו לא הצלחתי ממש להחלים). ופתאום יש תינוק..ואני חייבת לציין שלעיתים הרגשתי כמו על מצב של "טייס אוטומטי" מבצעת פעולות אבל לא ממש שם. כמו מעיין ריקנות כי הכל כבר לא סובב בך, ונראה כי ההתעסקות בתינוק לו כל-כך חיכינו זה ממש לא מושא ההגשמה האמהית . ולפעמים ישנו "חור" עוד מלפני כן והתינוק פשוט לא ממלא אותו כמו שחשבנו. אבל זה הולך ומשתפר..אצלי באופן אישי זה הלך ונמוג עם הזמן וככל שהוא התחיל לתקשר יותר כך זה נעשה יותר נח. לפעמים אני עדיין חשה תחושה כזו אבל היא נובעת כבר ממקום אחר חיפוש עבודה וכד'. אני ממליצה לך לשים לב לתחושות שבך ולראות שאת לא מגיעה למקום של דיכאון כי אחרת כבר עדיף טיפול מקצועי. את חוזרת לעבודה לאחר חופשת הלידה?

 

[משוש30]

הי שלגיה ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

אין כמו להצטרף ומיד לקטר! אני לא חושבת שאת לא אוהבת את בעלך וילדך אני חושבת שאת נמצאת עכשיו במערבולת רגשית אחרי מאורע טראומטי ובתוך סיטואציה חדשה בה אין לך זמן לעכל ולהבין מה עבר עליך אלא נזרקת ישר למים העמוקים. אני בטוחה שתחזרי לעצמך אבל הייתי בודקת אפשרות של טיפול או לפחות מפגש או שניים עם איש מקצוע שיוכל לעזור לך לשים את הדברים בפרופורציה. בינתיים נורא חשוב לקבל כל עזרה אפשרית עם הילד והבית כדי שיהיה לך קצת זמן לעצמך לנוח וללקק את הפצעים

 

[שלגיה ו7 הגמדים]

תודה תודה על כל התגובות

קלעתם בול בהגדרת הסיטואציה בה אני נמצאת. מקוה להשתפרות במצב. אם לא אבוא שוב לקטר. מסכימות?

 

[sipi1]

ברוכה הבאה !

וקיטור זה מצוין כדי להקל על הנפש... אני מסכימה עם מה שכתבו לך - ללהיעזר במישהו מקצועי כדי לעשות סדר בראש. את לא היחידה שזה קורה לה, וטוב שמצאת את הדרך לצאת מההרגשה הקשה.

 

[דפנה מי]

יכול להיות שיש לך דכדוך אחרי לידה

זה לא ממש דכאון קליני של הפסקת תפקוד, אלא מצב רוח ירוד, התבלבלות ומצד שני אי יכולת להרפות ורצון לעשות את המקסימום ויחד עם זה שחיקה מוחלטת ועייפות החומר שלך... מנסיון שלי-זה בהחלט עובר

. בימים יפים יוצאים החוצה, לאט לאט משלימים כוחות, מבקשים עזרה (זו לא בושה!!!!) ונחים (את בכל זאת ילדת ועוד חוויית לידה טראומטית), אולי עזרה מקצועית וקצת שיחות נפש ולאט לאט הבת החדשה תסדר לכם לוח זמנים שגם ייקל עליך ותשובי בחזרה למסלול

.