רכילות

[בן טל-שחר]

רכילות

אני רוצה לדעת יותר על רכילות. בעצם, אני ארכז את זה לשתי שאלות: 1. מהי רכילות? לדוגמא, אם אני משוחח עם מישהו והוא אומר לי: "תשמע, אייל הוא בנאדם מדהים... ממש מדהים! אני מאוד אוהב אותו", האם זוהי רכילות? 2. מדוע לא כדאי לי לרכל? אני מבין מדוע לא כדאי להעביר רעל רגשי באמצעות הרכילות... אבל מה מעבר לכך? מדוע לא כדאי למסור פרטים על אנשים אחרים, או להביע רגשות חיוביים כלפיהם? למי שעדיין לא מכיר היטב את ארבע ההסכמות, מדובר בעצם בהסכמה הראשונה: "לשמור על טוהר המלה".

 

[יה-יה]

אני כל הזמן מרכלת "לטובה" ../images/Emo3.gif

וחושבת על זה, תוך כדי השיחה. אבל קשה להימנע מרכילות ´טובה´. מה שכן אפשר, ואני מנסה, זה להישאר נטרלי. לשמוע, להנהן (זה נקרא לרכל? להסכים בהנהון?), להגיד מלה אחת, בלי להרחיב יותר מדי על הנושא. בכל מקרה, אני משתדלת רק לשמוע. בלי להגיב. משתדלת... כל מלה שלי עלולה לשמש את הטפיל של השומע, גם אם אין לי כל כוונת זדון (או כוונה בכלל...). עיבוד המידע מתבצע ע"י השומע. המידע, במעבר הזה, מהפה שלי אל המערכת שלו, עלול לעבור טרנספורמציה לא רצויה, עד שיגיע לאוזניים נוספות (וגם אם לא יעבור הלאה). אני ממשיכה לחשוב על הנושא והולכת עכשיו לעבודה, לשמוע קצת רכילות

... (אבל אני לא אספר לכם כלום

!!!)

 

[דרדרית]

רכילות....../images/Emo18.gif

על פי האנשים המאמינים, רכילות שייכת ל"הוצאת לשון הרע" ואכן היא כזו אבל ישנו ביטוי שנקרא:"המביא דברים בשם אומרם- מביא גאולה לעולם.." אם אני מצטטת מישהו שאמר משהו טוב על.. אני רואה זאת בקטגוריה של .."המביא דברים בשם אומרם.." לגבי רכילות: אני נמנעת מלהקשיב לה מהטעם ש"מי שמוכר הוא גם קונה".. ואסביר:- אותו אחד שמספר לי הוא גם יספר עלי. בדוק!!!!1 פוטרת את המשמיע במשפט פשוט: ... אם ההוא רוצה להגיד שיגיד לי ישירות או - שלא יספרו לי בכלל.. והסיבה- הסיפור שמועבר תמיד מוסיפים לו "מלח ופילפל" ולרוב הוא רק פוגע. אז בשביל מה זה נחוץ??? דרדרית

 

[mmmll]

ואני חושבת...

ש: א. כשמספרים משהו רע על מישהו-גם אם זה נכון-אנחנו מקבעים בתת מודע שלנו את השליליות באותו אדם (ותסכימו איתי שבכל אדם ישנם גם צדדים חיוביים)ואנחנו זוכרים את זה . עם הזמן הזיכרון הזה יעשה לנו משהו לא טוב . כמו למשל להגיד לאותו אדם (אחרי שעובר זמן ממעמד הרכילות עצמו)משהו לא נחמד ככה סתם בלי שום סיבה נראית לעין . ב. נאמר כבר כאן: תמיד האדם שמרכל איתך מרכל גם עליך! בדוק! ג. כשמרכלים (והכוונה לספר דברים רעים על מישהו) הדבר משול לגניבה ממש. "גונבים" ממישהו את הדבר הכי יקר וזה השם הטוב שלו. תחשבו על זה. ד. הרבה פעמים יוצא ש"אומרים שאחותו זונה ואין לו אחות" - שופטים אדם כאילו היינו מינימום בית משפט עליון וזה כואב במיוחד אם הוא לא מה שסיפרו עליו .

 

[אור ואהבה]

רכילות = וירוס

אני מדמה רכילות לוירוס. כשכל אחד שמרכל הוא "האקר" שמשתיל בתודעה של האחר (לצורך העניין בהארד דיסק שלנו=המח שלנו) את השליליות באמצעות הרכילות. ואז אנחנו הופכים להאקרים בעצמנו כאשר אנחנו מעבירים הלאה את הוירוס לאדם אחר, וכך בעצם הרבה אנשים נגועים בוירוס הזה.. לשם כך המציאו תוכנת אנטי וירוס שנקראת "טוהר המילה" תוכנית ההפעלה לא פשוטה... היא די מצריכה תפעול עצמאי... זה לא קל... זה לא פשוט... אבל אפשרי... צריך רק להתחיל לתרגל את התוכנית, ועם הזמן זה משתפר. זה בדוק

 

[בן טל-שחר]

ואיך מתמודדים עם רכילות כזאת?

לאחרונה הסכמתי להיות "קורבן" לרכילות מרושעת במיוחד

. אני לא מבין מדוע עשיתי זאת לעצמי וגם לא איך לעזאזל הסכמתי. אשמח לעזרה בשני מישורים: 1. איך לא לקחת אישית את הרכילות הזאת? ככל שהימים עוברים, אני יותר ויותר מצליח שלא לקחת אותה אישית, אבל עדיין זה כואב ופוגע ברמות מסויימות. הבעיה היא שמדובר ביותר מאדם אחד - כי מדובר גם באותם אנשים שהאמינו לרכילות הזאת וקיבלו אותה. 2. איך מלכתחילה לא להיות "קורבן" לרכילות כזאת מרושעת או לחלופין אחרי שבחרתי להיות "קורבן" אליה איך להפסיק? איזה כיף, כל השתפרות בביצוע ההסכמה השניה (לא לקחת אישית) מוריד מעלי פשוט טונות של כאב ותסכול במקרה הזה, אבל "איך לא להיות קורבן" יועיל אפילו יותר, לא? לאיזה הסכמות, בעצם, זה קשור, ה"לא לבחור קורבן" הזה??? טוב, אני קופץ שניה לשרשור הזה על הקורבנות כדי להיזכר בדברים החכמים שנאמרו שם - אולי משהו מזה יעזור לי.

 

[אור ואהבה]

מנקודת מבט אישית

אני לא יודעת את פרטי המקרה.... אבל אני אנסה להביא מתוך סיפור אישי (מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים) במקום העבודה שלי, מספר פעמים נפגשתי ברכילויות שהיו מופנים כלפיי. איך נהגתי? לא ממש התעסקתי עם מה אמרו עלי? אלא למה אמרו עלי את מה שאמרו... ניסיתי לחשוב מהיכן הגיעה הבסיס, השורש... מי "שתל את הוירוס?" השלב הבא, לאחר שזיהיתי את המקור, התחלתי לעשות עבודה אנרגטית. מדיטצייה שהתחילה עם התבוננות - בדקתי מה עשיתי שהביא את הזרם הזה... הודתי בפני עצמי לגבי הטעויות שלי. חיזקתי את הנקודות שחשבתי שהן נכונות. לאחר מכן שלחתי אנרגיית אור ואהבה לכל אחד מהאנשים בעבודה. (תוך התמקדות בשורש הבעייה) ככה במשך מספר ימים. לאחר מכן, ניגשתי לאדם הספציפי וביקשתי לדבר איתו ביחידות. אמרתי לו איך אני מרגישה עם הרכילות הזאת, הסברתי לו את הצד שלי. בהתחלה הוא לא ממש קיבל ולא ממש הבין. אך הסברתי לו שלעיתים החלטות שאני לוקחת בעבודה הן מתוקף תפקידי, ואין להם שום קשר למערכת היחסים החברית שיש לי עם האנשים בחברה. ושאני באמת מצטערת אם זה הפריע והכעיס אותו, אך שגם ינסה לדמיין בעיני רוחו איך הוא היה מתנהג במקומי. אז הוא הציע לי כל מיני הצעות, שנראו לי דווקא אטרקטיביות, אז הבטחתי לו ליישם אותם. היום אני לא יודעת אם הפסיקו לרכל עלי, אבל מה שבטוח אני לא מרגישה קורבן כי עשיתי כמיטב יכולתי. אני לא לוקחת את זה באופן אישי. ואפרופו השבוע, אותו בחור אמר לי שהוא מרגיש שיש בינינו הרמוניה... מה אתה אומר על זה?

 

[אורלי_ל]

אהבתי ../images/Emo23.gif

 

[בן טל-שחר]

וואו!!!!! תודה!!! את מדהימה!!!!!!!!

אני ברגע זה מדפיס את הודעתך. אני כל כך כל כך כל כך מודה לך!!!! שלך באהבה ובהכרת תודה עצומה בן

 

[אנטי וירוס]

ככה!

" הזולת אינם עושים דבר בגללכם. מה שהזולת אומרים ועושים הוא הקרנת המציאות שלהם, החלומות שלהם. כאשר אתם חסינים בפני דעותיהם ומעשיהם של הזולת, אינכם נעשים לקורבנות של סבל מיותר " ---> מתוך הספר "ארבע ההסכמות - הספר המלווה" / דון מיגל רואיז וג´נט מיילס, בתרגומה של דורית לנדס, שמעוני הוצאה לאור.

 

[אור ואהבה]

יש לי שאלה

לגבי רכילות. היום אני וחברה דיברנו בטלפון על מקום שהוא מעין מרכז רוחני כזה.. ואנחנו נוהגות להגיע להרצאות שם. יש דברים שלא כל כך מוצאים חן בעינינו, ואנחנו מדסקסות על התחושות שלנו. יש לנו מן בלבול כזה לגבי המקום. מצד אחד אנחנו אוהבות את המקום. ומצד שני אנחנו לא מסכימות עם חלק מהדברים שקורים שם. אני ניגשתי מספר פעמים ואמרתי את הדברים לאנשי מפתח במקום, כי לא רציתי שהדברים ישארו בגדר ריכול וגם כי חשבתי שאולי משהו מהדברים שאני אומרת יעזרו. הדברים שאמרתי לא התקבלו בברכה (אבל זה כבר סיפור אחר) האם השיחות שלי ושל החברה שלי הם ריכול? האם עצם זה שאני מדברת על מוסד מסויים אני מרכלת? אני מוציאה לשון הרע? איפה בעצם הגבול? אני מרגישה שלגבי אנשים ועל אנשים אני יודעת איפה הגבול אך לגבי מקום, ארגון? מה אתם אומרים?

 

[בן טל-שחר]

גם אני בדיוק התלבטתי ב"בעיה" הזאת

דיברתי עם חברה על "המצב" ותהינו אם מה שאנחנו עוסקים בו אותו רגע מזיק לנו ו/או לאחרים. הגענו למסקנה שכן.

מצאנו שבעקבות השיחה יש במוחנו דימוי שלילי מוגבר על אדם מסויים ועל "המצב" בכללותו.