רכישת קרקעות באיו"ש...מסובך ועם חשד סביר לזיוף הבעלות.

[הנדלניסט מהבקעה]

רכישת קרקעות באיו"ש...מסובך ועם חשד סביר לזיוף הבעלות.

רקע על רישום בעלויות בקרקעות איו"ש :

מדינת ישראל מוגדרת ככוח כובש ביו"ש עפ"י אמנת ז'נבה הרביעית 1949, שדנה בהגנה על אוכלוסייה אזרחית במצב לוחמה בין מדינות או תחת תפיסה לוחמתית. ושליטה על אוכלוסייה האזרחית.

מכיוון שמדינת ישראל לא סיפחה את יו"ש . חלים ביו"ש החוקים של השלטון הירדני, עם עידכונים שמתבצעים ע"י צווים שחתומים ע"י הריבון , הוא אלוף פקמ"ז.

כך גם חוק המקרקעין הירדני הוא הליך חוקי ביו"ש , וזאת יש לדעת שמדובר על חוק מיושן המתבסס על חוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858, תיקונים מינוריים תחת שלטון המנדט הבריטי, ותוספות שחוקקו תחת השלטון הירדני לאחר 1948.

חלק גדול מהקרקעות החוץ עירוניות במרחבי איו"ש הם אדמות חקלאיות מסוג "מירי" שהינן אדמות מדינה המוחכרות לחקלאי לצרכי עיבוד חקלאי בתמורה לתשלום מס רכוש קבוע מדי שנה, סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני מתיר למעבד לאחר 10 שנים לתבוע בעלות על הקרקע ולקבל קושאן.[אדמת מירי לא ניתנת להעברה בצוואה אלא בהורשה כלומר המשך עיבוד]

סוג נוסף של קרקע המהווה חלק גדול מהאדמות ביו"ש נקרא בשם המחייב "מוואת", [אדמות מתות] כלומר אדמות אלה הרחוקות מהכפרים ו-2/3 מתוכם הם אדמות שאינן ניתנות לעיבוד לעולם יהיו רכושו של הריבון, אלא עם נהפכו ברבות הימים לאדמות "מירי" באישור המפקח על הקרקעות מטעם הריבון.

במירב האדמות טרם בוצע הסדר קרקעות או רישומן כחוק, וגבולות החלקות רשומות עפ"י המתאר העות'מאני כלומר תוואי קרקע או שכנים, או עיבוד בפועל גם בימים אלה עם גבולות ברורים.

מאז רישום החוכרים בספרי מס רכוש העות'מאנים , נפטרו הבעלים הרשומים ומטבע הבריאה מדובר היום על דור שלישי או רביעי , כך שבפועל כדי לרשום קרקע בהליך שנקרא "רישום ראשון" מדובר לעיתים על עשרות או מאות יורשים במושע.

בתהליך "רישום ראשון" בועדת הרישום במנהל האזרחי מתחיל בפרסום מחייב בעיתונות המקומית ובלוח מודעות של הכפר שבגבולותיו נמצאת הקרקע, ומתבצע הליך של מדידת המגרש ע"י מודד, לאחר זמן מוגדר מתקיים הליך הקרוי "כאשף" ובו כל מי שטוענים לזכויות בקרקע אמורים לבוא לשטח במועד שנקבע ולטעון את טענותיהם לחברי הועדה.

מכאן ואילך מתחיל הליך שיפוטי בועדה לרישום ראשון לקבוע מחד את גבולות המקרקעין, ומאידך לקבוע מיהם בעלי הזכויות בקרקע הנדונה - אם בכלל.

יש מקרים שהמדינה מעורבת בתהליך בטענה שמדובר על אדמה "רטושה" [כלומר נטושה] וזכויותיה חזרו לריבון , והמדינה הופכת לצד בהליך רישום ראשון, עם טענות כבדות משקל המתבססות על חובת עיבוד ע"י מי שטוען לבעלות או יורשיו.[מוזמן מומחה לקריאת תצאו"ת ישנות כדי לקבל חוו"ד לגבי עיבוד הקרקע, וכשאין הוכחה שכזו, האדמה חוזרת לבעלות המדינה.

מכיוון שמירב האדמות נטושות כבר עשרות שנים, העברות בעלות לכאורה מתבצעות ע"י יפויי כוח כללים או בלתי חוזרים, ומאידך אנחנו היהודים מעוניינים לרכוש זכויות אלה, רבים זיופי הבעלות בכל מיני גירסאות, כאלה שמזייפים מסמכי רכישה או צווי ירושה או בעלות. [יש לזכור שהרישום בספרי מס רכוש המנדטוריים אינו כולל ת.ז. וצריך רק משתפי פעולה מהכפר והנה לנו זיוף.

גם תחת שלטון ירדן כמעט ולא בוצעו הליכי הסדר מקרקעין, והאדמות ביו"ש מופרות לזיופים.

בשנים האחרונות מעל 80 אחוז מעסקאות מכר מקרקעין באיו"ש הם מזוייפים.

והנה לנו מקרה "בוחן" על אירוע הדומה למתאר שעליו סיפרתי :
כתבה משנת 2014 על אדמות הישוב "עמונה" ליד הישוב עפרה - http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2330416

המשטרה קבעה: מסמכי "אמנה" בנוגע לרכישת קרקעות בעמונה מזויפים
בפעם השלישית בעת האחרונה התברר כי חברת אל-וטן, שבבעלות אמנה, זייפה לכאורה מסמכים המוכיחים כי רכשה קרקע מפלסטינים באזורי מחלוקת.

חקירת משטרה העלתה כי חברת אל-וטן, בניהולו של זאב חבר (זמביש), הגישה מסמכי עסקה מזויפים המראים לכאורה כי רכשו קרקע מפלסטיני, במקרה זה במאחז עמונה. המאחז עמונה הוקם כולו על קרקעות פרטיות של פלסטינים וכיום מתגוררות בו כ-40 משפחות. בשנת 2008 הגישו בעלי הקרקע וארגון "יש דין", באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד ושלומי זכריה, עתירה להרוס את כל המאחז. בתשובה לעתירה הודיעה המדינה כי המאחז יפונה עד סוף שנת 2012, ולאחר מכן דחתה את הפינוי לסוף יוני 2013.

אל-וטן היא חברה הרשומה באיו"ש והיא בבעלות תנועת אמנה, שבין מנהליה גם זאב חבר. מטרת החברה היא לרכוש אדמות מפלסטינים באזורים שלגביהם קיימת מחלוקת בבג"ץ. ואכן, כמה ימים לפני מועד הפינוי, טענו אנשי אל-וטן כי ביצעו ארבע רכישות של חלקים מחלקות במקום.

בעקבות הודעה זו שינתה המדינה את עמדתה וחילקה את האדמות במקום לשלושה סוגים. אדמות פרטיות שבעליהן עתרו לבג"ץ יפונו; אדמות פרטיות שבעליהן לא עתרו לבג"ץ לא יפונו למרות גזל הקרקע ואי-חוקיות הבנייה; והטיפול בחלקות שנרכשו על ידי אל-וטן יוקפא עד שיסתיימו ההליכים לפירוק השותפות (הליך מקובל במקרה של רכישת חלק מחלקה) בבית משפט השלום. בקיץ האחרון פונו שתי חלקות של פלסטינים שעתרו לבג"ץ, עליהן היה כביש הגישה ומבנה אחד. לגבי ההחלטה על גורל המאחז כולו, מתמהמה נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס במתן החלטה.

ביום חמישי האחרון נמסר מפרקליטות המדינה בנוגע לתלונה שהגישו אנשי "יש דין" כי על פי חוות דעת של המחלקה לזיהוי פלילי, המסמכים בנוגע לאחת מהעסקאות זויפו. לא ברור באיזה עסקה מדובר. בנוסף הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים שתי תביעות של בעלי קרקע פלסטינים הטוענים לזיוף. המדינה הודיעה כי היא שוקלת את צעדיה בנוגע לחלקה המזויפת.

ויתר הכתבה בהפניה למעלה.

========================================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914
מייל - [email protected]

 

[הנדלניסט מהבקעה]

האם תחולתו של סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני חל בישראל ?

תקציר פס"ד בעליון משנת 1992 הדן בתחולתו של סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני בתחומי מדינת ישראל [במקרה זה אדמות באיזור הכפר שיבלי בצפון]

המשיבים : עתרו לבית המשפט המחוזי להצהיר, כי כל אחד מהם הינו הבעלים בחלק מחלקת קרקע, שהייתה רשומה על שם הנציב העליון ושהוקנתה למדינה לאחר 1948, עקב חזקה שהחזיק כל אחד מהם בשטח ועיבודו במשך תקופה העולה על עשרים וחמש שנים על-פי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני.

בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתם. מכאן הערעור של המדינה, שנסב על השאלה, האם חוק-יסוד: מקרקעי ישראל שולל את האפשרות לרכישת זכויות במקרקעי ישראל לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני.

בית המשפט העליון פסק:
א. במקרה דנן, יש מקום לדון בטענת המערערת, כי חוק - יסוד: מקרקעי ישראל שולל את האפשרות לרכישת זכויות במקרקעי ישראל לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, הגם שטענה זו לא הועלתה בבית המשפט קמא. המדובר בטענה משפטית לגביה ניתנה למשיבים הזדמנות להכין תשובתם כדבעי וגורם ההפתעה אינו קיים. משלא נפגעו זכויות המשיבים, אין מקום לחסום את הדרך כפני המערערת להעלות את הטענה בנימוק פורמאלי ( 84ז- 85א).

ב.(1) בפירוש סעיף 1 לחוק -יסוד:מקרקעי ישראל יש לחתור להגשמת מטרתו ולהעדיף פירוש, שיתיישב עם מטרת חקיקתו ולא יביא לידי סיכולה של מטרה זו (85 ה).

(2) מטרתו הברורה של חוק היסוד היא למנוע העברת הבעלות במקרקעי ישראל (פרט לחריגים שקבע המחוקק) לידיים פרטיות ( 85ה).

(3) אין ליתן לסעיף 1 לחוק היסוד פרשנות מצמצמת ולומר, כי לא נתכוון סעיף זה אלא לאסור העברה רצונית של הבעלות ולהתיר העברת בעלות שאינה לרצונה של המדינה (או של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל). מקל וחומר, אם נאסרה במצוות המחוקק העברה, חרף רצונה של המדינה לעשות כן, על אחת כמה וכמה שאין מקום להתיר העברת בעלות הנוגדת את רצונה של המדינה ( 85ה- ו ).

(4) אין הצדקה להעדיף את הוראתו הארכאית של סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, שטעמו בטל על המגמה העולה מחוק היסוד, כי אדמת מדינה לעולם אינה עוברת לידיים פרטיות (למעט חריגים שנקבעו במפורש, המצדיקים סטייה מן הכלל) ( 86ב-ג).
(5) החל מחוק היסוד, ההתיישנות באדמות מדינה לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, אינה עוד "רוכשת", ומקנה זכות קניין, אלא "דיונית" בלבד, כהגנה נגד תביעה לסילוק יד בגין הסגת גבול ( 81ו).

ערעור המדינה התקבל ופסה"ד במחוזי התבטל.