החתולה השחורה
New member
רלוונטי גם לגביינו.
תשובתו של דן פרידלנדר, פסיכולוג ילדים, לשאלתו של הומוסקסואל הרוצה לאמ ילד: הפחד הכי גדול שלי- אמיר הייטנר בן זוגי ואני מתכוונים לאמץ ילד. שנינו מאוד שלמים עם עצמנו בעניין, ומוכנים להתמודד ואף להילחם (עם הממסד ועם החברה) בכל קושי שיצוץ בדרכנו. יש רק דבר אחד שמאוד מטריד את מנוחתי: ילדים הם עם "אכזר". כשיש ילד עם חריגות מסויימת, ילדים נוהגים הרבה פעמים ממש להתעלל באותו ילד נפשית ופיזית. אם אני ארצה או לא ארצה, לילד שלי יהיה משהו מאוד חריג, יהיו לו 2 אבות הומואים. בניגוד למשל לאם חד הורית, שהיום זה כבר לא כל כך נדיר, כאן מדובר בהורות מאוד חריגה. חריגה אף יותר מזוג של אמהות לסביות (שלא לדבר על כך שהסטיגמה החברתית כלפי הומואים שלילית יותר מאשר כלפי לסביות). אני לא יודע מהם המספרים המדוייקים, אבל אני מניח שבמדינה אין יותר מכמה עשרות בודדות של זוגות של אבות הומואים. לכן, מירב הסיכויים שהילד שלנו יהיה היחיד בגן, והיחיד בכיתה בסיטואציה הזאת. כל עוד מדובר בי עצמי, שום דבר הקשור להיותי הומו אינו מטריד אותי היום, להיפך - אני מאוד אוהב את חיי כהומו. אבל כשמדובר בילד שיהיה לי אני נורא פוחד שכילד קטן לא יהיו לו את הכילים להתמודד עם החברה. צריך לזכור שלנו כהומואים ניתנה הבחירה מתי לצאת מהארון, ואנחנו עשינו את זה כל אחד בזמן שהוא הרגיש בשל לכך וכל אחד במינון ובקצב שהוא בחר. לילד לא ניתנת אותה בחירה. הילד נמצא מחוץ לארון כבר בהיותו בגן הילדים. השאלה שלי היא כיצד מכשירים את הילד להתמודד עם החברה ? אני חייב להודות שהנושא הזה מפחיד אותי פחד מוות. תודה, אמיר. ************************************************ • כיצד מכשירים את הילד להתמודד עם החברה - פסיכולוג ואבא: אמיר ערב טוב לך! שאלתך מייצגת בוודאי הרהורים רבים של הרבה אנשים שבוחרים להיכנס למשהו שיש בו מן העמימות והלא-נודע. הרבה אנשים פוחדים לקראת הורות בכלל. והרבה הורים שבדרך והורים צעירים עסוקים בשאלה כיצד ייצרו לילדיהם מקום בטוח בעולם עמוס כאב, עצב, סכנה ורוע. במקרה שלך זו אכן התלבטות גדולה ומורכבת! אכן אתה בוחר עבור ילדך לעתיד התמודדות שאינה פשוטה בכלל. נראה לי שבמקרה שערוץ מימוש ההורות העתידי, עומד להיות אימוץ - אתה לפחות בוחר עבור ילד כזה בחירה, שיש בה הרבה אופטימיות והזדמנות לשפר את גורלו באופן ברור. נכון, העולם אכזר ומלא דעות קדומות. אך בטרם תוציא את הילד שלך אל העולם שבחוץ, אני נוטה לקוות כי תעניק לו חממת בטחון מספיקה שתשמש לו כמטריה מגוננת מפני השאלות, התהיות וגם מפני הרוע שיחכו לו בחוץ. כשילדך יצא כבר לעולם - ונראה לי שמדובר באופן יותר סביר על גיל בית הספר, היות ובגילאי גן, ילדים נוטים לקבל את העולם כפשוטו, וכל ילד מתקבל (לפחות על-ידי בני גילו) כפי שהוא: שחור, לבן, שמן, רזה, בן למשפחה כמו כולם או אחרת - הוא יהיה "חמוש" בהרבה אהבה ובתפיסת עולמו הנאיבית, הטהורה והלא-מערערת על הקיים, כי מה שיש לו בבית זה בסדר, וכי זהו עולמו. נכון... מהר מאד, הוא יבין שהעולם ברובו אחר מהעולם הפרטי שלו. אבל הורים נוטים לשכוח לפעמים עד כמה ילדים יכולים להיות סתגלנים וגמישים. אנחנו המבוגרים סוחבים את התרגומים הבוגרים של צל העבר שלנו. ובדרך-כלל מתמודדים עימם דרך שינאה, רוע או תוקפנות. לכן הרוע והכאב הפוטנציאלי, יגיעו בעיקר מהעולם הבוגר והשמרני, שעימו ילדים "אחרים" צריכים להתמודד. העולם שלנו מלא בשונות. ילדך העתידי, לא יהיה (לצערו ולשמחתו) ה"אחר" היחיד. הוא ייפגש עם ילדים שמנים מאד, עניים מאד, עם בעיות התנהגות קשות, ילדים ששכלו אב במלחמה, ילדים שיגיעו מבתים הרוסים ומתעללים. כך שגן הילדים שלו, מגרש המשחקים שלו, חוג הספורט שלו ואולם הצגת הילדים אליה ילך - כל אלה יהיו מלאים בעוד הרבה "אחרים".וילדך שלך יהיה אחר, בהיותו בן לשני אבות. יהיו לו גם רגעים קשים, ואתה/ם תצטרכו להיות שם בשבילו ואולי גם לספוג כמה הטחות והאשמות, בעיקר בגיל ההתבגרות שלו. אם אתה מתאר את עצמך כאדם שעשה כזו כברת דרך, בקבלתו העצמית ובמלחמות על זכותו להיות מי שהוא... אני סומך עליך שתוכל לעמוד גם מול שאלות, כאב ולבטים בהורות שלך. ןבכל מקרה מציע לך ולכל הורה מתלבט לעתיד, לחשוב, לתהות ולהעמיק בכל השאלות לפני הכניסה להורות. כשזה מתחיל... נשאר מעט מאד זמן לזה... בהצלחה.
תשובתו של דן פרידלנדר, פסיכולוג ילדים, לשאלתו של הומוסקסואל הרוצה לאמ ילד: הפחד הכי גדול שלי- אמיר הייטנר בן זוגי ואני מתכוונים לאמץ ילד. שנינו מאוד שלמים עם עצמנו בעניין, ומוכנים להתמודד ואף להילחם (עם הממסד ועם החברה) בכל קושי שיצוץ בדרכנו. יש רק דבר אחד שמאוד מטריד את מנוחתי: ילדים הם עם "אכזר". כשיש ילד עם חריגות מסויימת, ילדים נוהגים הרבה פעמים ממש להתעלל באותו ילד נפשית ופיזית. אם אני ארצה או לא ארצה, לילד שלי יהיה משהו מאוד חריג, יהיו לו 2 אבות הומואים. בניגוד למשל לאם חד הורית, שהיום זה כבר לא כל כך נדיר, כאן מדובר בהורות מאוד חריגה. חריגה אף יותר מזוג של אמהות לסביות (שלא לדבר על כך שהסטיגמה החברתית כלפי הומואים שלילית יותר מאשר כלפי לסביות). אני לא יודע מהם המספרים המדוייקים, אבל אני מניח שבמדינה אין יותר מכמה עשרות בודדות של זוגות של אבות הומואים. לכן, מירב הסיכויים שהילד שלנו יהיה היחיד בגן, והיחיד בכיתה בסיטואציה הזאת. כל עוד מדובר בי עצמי, שום דבר הקשור להיותי הומו אינו מטריד אותי היום, להיפך - אני מאוד אוהב את חיי כהומו. אבל כשמדובר בילד שיהיה לי אני נורא פוחד שכילד קטן לא יהיו לו את הכילים להתמודד עם החברה. צריך לזכור שלנו כהומואים ניתנה הבחירה מתי לצאת מהארון, ואנחנו עשינו את זה כל אחד בזמן שהוא הרגיש בשל לכך וכל אחד במינון ובקצב שהוא בחר. לילד לא ניתנת אותה בחירה. הילד נמצא מחוץ לארון כבר בהיותו בגן הילדים. השאלה שלי היא כיצד מכשירים את הילד להתמודד עם החברה ? אני חייב להודות שהנושא הזה מפחיד אותי פחד מוות. תודה, אמיר. ************************************************ • כיצד מכשירים את הילד להתמודד עם החברה - פסיכולוג ואבא: אמיר ערב טוב לך! שאלתך מייצגת בוודאי הרהורים רבים של הרבה אנשים שבוחרים להיכנס למשהו שיש בו מן העמימות והלא-נודע. הרבה אנשים פוחדים לקראת הורות בכלל. והרבה הורים שבדרך והורים צעירים עסוקים בשאלה כיצד ייצרו לילדיהם מקום בטוח בעולם עמוס כאב, עצב, סכנה ורוע. במקרה שלך זו אכן התלבטות גדולה ומורכבת! אכן אתה בוחר עבור ילדך לעתיד התמודדות שאינה פשוטה בכלל. נראה לי שבמקרה שערוץ מימוש ההורות העתידי, עומד להיות אימוץ - אתה לפחות בוחר עבור ילד כזה בחירה, שיש בה הרבה אופטימיות והזדמנות לשפר את גורלו באופן ברור. נכון, העולם אכזר ומלא דעות קדומות. אך בטרם תוציא את הילד שלך אל העולם שבחוץ, אני נוטה לקוות כי תעניק לו חממת בטחון מספיקה שתשמש לו כמטריה מגוננת מפני השאלות, התהיות וגם מפני הרוע שיחכו לו בחוץ. כשילדך יצא כבר לעולם - ונראה לי שמדובר באופן יותר סביר על גיל בית הספר, היות ובגילאי גן, ילדים נוטים לקבל את העולם כפשוטו, וכל ילד מתקבל (לפחות על-ידי בני גילו) כפי שהוא: שחור, לבן, שמן, רזה, בן למשפחה כמו כולם או אחרת - הוא יהיה "חמוש" בהרבה אהבה ובתפיסת עולמו הנאיבית, הטהורה והלא-מערערת על הקיים, כי מה שיש לו בבית זה בסדר, וכי זהו עולמו. נכון... מהר מאד, הוא יבין שהעולם ברובו אחר מהעולם הפרטי שלו. אבל הורים נוטים לשכוח לפעמים עד כמה ילדים יכולים להיות סתגלנים וגמישים. אנחנו המבוגרים סוחבים את התרגומים הבוגרים של צל העבר שלנו. ובדרך-כלל מתמודדים עימם דרך שינאה, רוע או תוקפנות. לכן הרוע והכאב הפוטנציאלי, יגיעו בעיקר מהעולם הבוגר והשמרני, שעימו ילדים "אחרים" צריכים להתמודד. העולם שלנו מלא בשונות. ילדך העתידי, לא יהיה (לצערו ולשמחתו) ה"אחר" היחיד. הוא ייפגש עם ילדים שמנים מאד, עניים מאד, עם בעיות התנהגות קשות, ילדים ששכלו אב במלחמה, ילדים שיגיעו מבתים הרוסים ומתעללים. כך שגן הילדים שלו, מגרש המשחקים שלו, חוג הספורט שלו ואולם הצגת הילדים אליה ילך - כל אלה יהיו מלאים בעוד הרבה "אחרים".וילדך שלך יהיה אחר, בהיותו בן לשני אבות. יהיו לו גם רגעים קשים, ואתה/ם תצטרכו להיות שם בשבילו ואולי גם לספוג כמה הטחות והאשמות, בעיקר בגיל ההתבגרות שלו. אם אתה מתאר את עצמך כאדם שעשה כזו כברת דרך, בקבלתו העצמית ובמלחמות על זכותו להיות מי שהוא... אני סומך עליך שתוכל לעמוד גם מול שאלות, כאב ולבטים בהורות שלך. ןבכל מקרה מציע לך ולכל הורה מתלבט לעתיד, לחשוב, לתהות ולהעמיק בכל השאלות לפני הכניסה להורות. כשזה מתחיל... נשאר מעט מאד זמן לזה... בהצלחה.