רמאוירון בביאליק
יצאתי לי מהבועה הירושלמית שלי לעיר הגדולה, לנשום פיח אוטובוסים, ואורבניות הגעתי לקפה ביאליק כדי לשמוע את אחד האמנים האהובים אלי בשנתיים האחרונות - רם אוריון, כמו שכבר כתבתי עליו רבות, הבן אדם מוכשר והוכיח זאת בעברו המוזיקלי. ונחזור לחום והלחות שעטפו אותי, לקחתי קו 18 על אלנבי ואמרתי לעצמי, הפעם אני אמצע את הדרך, מה שכמובן לא קרה כי המשכתי ללכת על הצד הלא נכון של הכביש. בסוף הגעתי לביאליק שאני לא כל כך אוהבת לראות הופעה במקום כזה, אחרי שבאים מחממה כמו הסינדרום הירושלמי, או מתרגלים לעמוד בלבונטין, ביאיליק איך לומר לא הכי התאים לי הופעתית. ואחרי שהבקס לידי וגם הנובלס, ואחרי שפגשתי אנשים לא צפויים (הייתי בטוחה שכולם בארליך). רם , דפנה ותמר היו באמצע הבלאנאס למרות שכבר היה איזה עשר וחצי, בסופו של דבר התחילה ההופעה, לומר את האמת אני לא זוכרת את הסטליסט המדויק, אני יכולה להגיד שהיו שם השירים הבאים, מוות , כן לסמים, BMO (שהגיע בשלב מאוד מוקדם של ההופעה להפתעתי ), תאמיני של דפנה דינן שהצטרפה כמובן וביחד הם עשו את קר, מוות וגרסא מדהימה לאינסוף(עם תמר זיו שהסקסופון הוסיף מאוד לעיבוד). עוד היו , קרוע, היא האישה,כן, גיבור גיטרה, שני שירים של דפנה שנקראים – אין לנצח ותודה רבה (עלו דבר??) ,ושיר סיום המופתי של הפה והטלפיים. כל מה שאני זוכרת זה איך רם מלטף את הגיטרה ומוציא ממנה צלילים מדהים שק גורמים לי לחשוב אווווך אני רוצה לנגן ככה. רם עלה לשלושה הדרנים , שנים מהם לא צפויים לא לנו ולא לרם, הוא אפילו שאל אם יש בקשות ומילא רק אחת מהן עם דפנה (באה לקראתך), בהדרן הראשון רם הפתיע ועשה את קנדה של הפה, בכלל היה מפתיע השירים שנעשו שם. רם עושה לי קסם, שהוא עולה לבמה הוא מצליח להביא איתו את הצניעות והביישנות שכל כך קונה אותי, ועדיין מביא אותה ברוק אנד רול אמיתי בלי פוזות, הבחור הזה פשוט קונה אותי כל פעם מחדש, הספק ליטוף, ספק הצלפה בגיטרה שגיבור הגיטרה הזה מביא יכול להמיס לי את הלב ולחבר אותו בחתיכות קטנות של מסקינטיפ מתקופת מלחמת המפרץ. אימרו כן לרם וכן לשלום.
יצאתי לי מהבועה הירושלמית שלי לעיר הגדולה, לנשום פיח אוטובוסים, ואורבניות הגעתי לקפה ביאליק כדי לשמוע את אחד האמנים האהובים אלי בשנתיים האחרונות - רם אוריון, כמו שכבר כתבתי עליו רבות, הבן אדם מוכשר והוכיח זאת בעברו המוזיקלי. ונחזור לחום והלחות שעטפו אותי, לקחתי קו 18 על אלנבי ואמרתי לעצמי, הפעם אני אמצע את הדרך, מה שכמובן לא קרה כי המשכתי ללכת על הצד הלא נכון של הכביש. בסוף הגעתי לביאליק שאני לא כל כך אוהבת לראות הופעה במקום כזה, אחרי שבאים מחממה כמו הסינדרום הירושלמי, או מתרגלים לעמוד בלבונטין, ביאיליק איך לומר לא הכי התאים לי הופעתית. ואחרי שהבקס לידי וגם הנובלס, ואחרי שפגשתי אנשים לא צפויים (הייתי בטוחה שכולם בארליך). רם , דפנה ותמר היו באמצע הבלאנאס למרות שכבר היה איזה עשר וחצי, בסופו של דבר התחילה ההופעה, לומר את האמת אני לא זוכרת את הסטליסט המדויק, אני יכולה להגיד שהיו שם השירים הבאים, מוות , כן לסמים, BMO (שהגיע בשלב מאוד מוקדם של ההופעה להפתעתי ), תאמיני של דפנה דינן שהצטרפה כמובן וביחד הם עשו את קר, מוות וגרסא מדהימה לאינסוף(עם תמר זיו שהסקסופון הוסיף מאוד לעיבוד). עוד היו , קרוע, היא האישה,כן, גיבור גיטרה, שני שירים של דפנה שנקראים – אין לנצח ותודה רבה (עלו דבר??) ,ושיר סיום המופתי של הפה והטלפיים. כל מה שאני זוכרת זה איך רם מלטף את הגיטרה ומוציא ממנה צלילים מדהים שק גורמים לי לחשוב אווווך אני רוצה לנגן ככה. רם עלה לשלושה הדרנים , שנים מהם לא צפויים לא לנו ולא לרם, הוא אפילו שאל אם יש בקשות ומילא רק אחת מהן עם דפנה (באה לקראתך), בהדרן הראשון רם הפתיע ועשה את קנדה של הפה, בכלל היה מפתיע השירים שנעשו שם. רם עושה לי קסם, שהוא עולה לבמה הוא מצליח להביא איתו את הצניעות והביישנות שכל כך קונה אותי, ועדיין מביא אותה ברוק אנד רול אמיתי בלי פוזות, הבחור הזה פשוט קונה אותי כל פעם מחדש, הספק ליטוף, ספק הצלפה בגיטרה שגיבור הגיטרה הזה מביא יכול להמיס לי את הלב ולחבר אותו בחתיכות קטנות של מסקינטיפ מתקופת מלחמת המפרץ. אימרו כן לרם וכן לשלום.
