רמזים באותיות

דוד YY

New member
רמזים באותיות

כגון : ע-נ-ג ובחילוף נ-ג-ע. ז"א הע' רמז לעבירה. כאשר אות ע' בהתחלה זה עונג כמו שבהתחלה העבירה היא עונג, אבל כאשר הע' היא בסוף יוצא נגע, וכך בסוף בעולם האמת יתברר שהעבירה היא נגע. מישהו מכיר עוד רמזים מהסוג הזה ??
 

דוד YY

New member
עוד משהו קטן....

מישהו מכיר היכן מובא הסיפור במדרש על אונקלוס (כמדומני) שלפני שהתגייר העלה באוב את בלעם ושאל אותו מי חשוב בעולם האמת ואחר כך העלה את טיטוס .... ואח"כ העלה את אותו האיש...
 
המקור לסיפור של אונקלוס

בגמרא (גיטין נו) מסופר על גר בשם אונקלוס בר קלונימוס שהיה בן אחותו של טיטוס וכשרצה להתגייר העלה באוב את טיטוס, בלעם וישו כדי לשאול בעצתם. כולם ענו לו שבעולם האמת בני ישראל הם החשובים ביותר, ברם לכל אחד מהם הייתה מסקנה מעשית שונה: בלעם וטיטוס יעצו לו לשנוא את עם ישראל משום ש''כל המיצר לישראל עולה לגדולה'' , ואילו ישו,המוגדר בגמרא כיהודי מ''פושעי ישראל'', יעץ לו להתגייר: "אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א, ה) היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל במאי דפסיק אנפשיה כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי אזל אסקיה לבלעם בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאידבוקי בהו א"ל (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בשכבת זרע רותחת אזל אסקיה [ליש"ו] בנגידא (לפושעי ישראל) א"ל מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א"ל טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת תא חזי מה בין פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי ע"ז תניא אמר רבי אלעזר בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו." (גיטין נו ע"א וע"ב)
 

דוד YY

New member
תודה רבה !

ושאלה קטנה, בלעם נידון בשכבת זרע רותחת - מובן, בגלל עצתו לזימה וכו'. אבל דינו של ישו בצואה רותחת - מה מידה כנגד מידה יש כאן ?
 
וכמו שאמרו חז``ל:

"כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת". (גיטין נז,ב) וראה דברי הרמב"ם בהקדמה לפרוש המשנה: "ומפני אשר ידעו (החכמים) עליהם השלום, בעניין זה, שכל דבריהם ברורים ונקיים, ואין בהם סיגים, צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם. ואמרו (גיטין נז,ב), כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (כו'), ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות, אשר השיאתו להלעיג. ועל כן לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם, אלא איש מבקש תאווה, ונותן יתרון להנאות המורגשות, אשר לא האיר לבו בדבר מן המאורים הבהירים. ומפני שידעו אמיתת דבריהם, כלו בעסק ההוא כל ימיהם, וצוו לשקוד עליו כל הלילה ומקצת היום, ושמוהו תכלית החכמה, וכן הוא."
 

REALI

New member
יפה,

המהר"ל מסביר בתחילת הבאר השני בבאר הגולה, ששני הדברים הם דברים ניבדלים וניפרדים מן האדם, כל אחד לקיצוניות האחרת, דברי חכמים נבדלים כלפי מעלה - שהם אלוקיים ומעל מושגי החומר שלנו, ואילו הצואה היא נטו חומריות לאחר שהוציאו ממנה את כל הרכיבים המחיים ונותר בה פסולת מתה ורקובה בלבד.
 

REALI

New member
וביתר פירוט -

בצואה אנו עלולים לחשוב שהיא חלק מהאדם, שהרי ממנו היא יצאה. אך האמת היא שהיא פסולת מתה ואין לה דבר עם האדם שאף החומר שלו הוא חי, כך בדברי חכמים אנו עלולים לחשוב שמפרי שיכלם הם הגו את תורתם ושהיא חלק מהחכמה האנושית שלהם. אך האמת היא שהיא מרוח הקודש האלוקית ואין לה דבר עם השכל האנושי.
 

ינוקא1

New member
קצת הגזמנו עם הדימוי הזה.

מכל מקום , אני חושב שדברי חכמים הם חוכמה אנושית ורצון ה' הוא שהתורה תתפרש בשכל אנושי. כמובן לפי הכללים שנאמרו למשה מסיני. וזה דבר שאמרו חכמים בפירוש במעשה תנורו של עכנאי. שרבי אליעזר רצה להוכיח שההלכה היא כדבריו על ידי כל מיני אותו ומופתים , וקם רבי יהושוע ואמר "לא בשמיים היא !". כנ"ל נביא לא יכול לפסוק הלכה לפי נבואה אלא דווקא לפי עיונו האנושי. והוא איננו גדול משאר חכמי ישראל בכך. ויש לכך עוד ראיות ואכמ"ל.
 

REALI

New member
לא התכוונתי לנבואה ורוח הקודש

במובן הזה, ברור שחכם עדיף מנביא. התכוונתי שגם מה שכביכול מקורו בשכל, באמת מקורו באלוקים ולכן נקראו "חכמי האמת". ועל זה נאמר יגעת ומצאת תאמין. - אם יגיעה למה מציאה ואם מציאה למה יגיעה? היה צריך להיות "יגעת והשגת (את מטרתך) תאמין",שהרי מציאה באה בהיסח הדעת ובמקרה ולא ע"י יגיעה. אלא שכך דרך התורה - על האדם לגעת בה בשיכלו וכפי יכולתו האנושיים, ואז הוא ימצא את התשובה שהיא מתנה מלמעלה.
 

ינוקא1

New member
יש הרבה

למשל "אין" ו"אני" - כאשר "אני" היא המלכות , ו"אין" היא הכתר , ותכלית העבודה היא לעשות את האני לאין. כנ"ל השורש ל.ח.מ יש משמעות לכל הצירופים שלו. אבל אינני יודע להסביר בדיוק כל אחד מהם. אצל אבועלפיא ועוד מקובלים קדמונים זו היתה דרך התבוננות שלימה - לקחת שורש מ3 אותיות (לא משנה איזה) , לצרף אותו בכל צירופיו ולהתבונן בהם. אופן ההתבוננות הזה מפורט בשערי קדושה חלק ד' שער ג'. ((בהוצאה של אמנון גרוס זה באותיות ג' וד')
 
עוד דוגמאות

רצון (לקבל), ובשינוי אותיות: צינור (משפיע) בראשית, ובשינוי אותיות: א' בתשרי (שהוא הבראשית)
 
למעלה