רמיסיה?
אני מתה מפחד, ופוחדת גם מעין רעה... פעם ראשונה שהבן שלי ברמיסיה (אחרי בערך שנתיים מאז האבחון, בגיל ההתבגרות). הוא ממשיך בתרופות הרגילות, פרוביוטיקה, ויטמינים ומינרלים. עדיין מקפיד מאוד על אוכל בריא (אל תשאלו איזה, אני כבר הבנתי שיש כל מיני גישות - אוכל שעזר לו להגיע לרמיסה), אבל באופן טבעי היה רוצה לטעום קצת מהמאכלים האסורים. האם מנסיונך/כם- יש אפשרות שהוא לא יחלה יותר אף פעם? האם, להיפך, בטוח שהוא יחלה שוב וזו רק שאלה של זמן? האם הוא צריך תמיד לזכור שהוא חולה, ולשמור על אורח חיים ספציפי? אני יודעת שזה אבסורד להיות במתח דווקא ברגע שאני צריכה לשמוח, אבל ככה זה אימהות... ובהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לך דר' וסרמן על תרומתך לחיזוקי בתקופה הקשה שעברנו. נקווה שאשתתף להבא רק כמסייעת... אבל גם אם חלילה לא, אני יודעת שתמיד אמצא כאן אוזן(סליחה, עין) קשבת.
אני מתה מפחד, ופוחדת גם מעין רעה... פעם ראשונה שהבן שלי ברמיסיה (אחרי בערך שנתיים מאז האבחון, בגיל ההתבגרות). הוא ממשיך בתרופות הרגילות, פרוביוטיקה, ויטמינים ומינרלים. עדיין מקפיד מאוד על אוכל בריא (אל תשאלו איזה, אני כבר הבנתי שיש כל מיני גישות - אוכל שעזר לו להגיע לרמיסה), אבל באופן טבעי היה רוצה לטעום קצת מהמאכלים האסורים. האם מנסיונך/כם- יש אפשרות שהוא לא יחלה יותר אף פעם? האם, להיפך, בטוח שהוא יחלה שוב וזו רק שאלה של זמן? האם הוא צריך תמיד לזכור שהוא חולה, ולשמור על אורח חיים ספציפי? אני יודעת שזה אבסורד להיות במתח דווקא ברגע שאני צריכה לשמוח, אבל ככה זה אימהות... ובהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לך דר' וסרמן על תרומתך לחיזוקי בתקופה הקשה שעברנו. נקווה שאשתתף להבא רק כמסייעת... אבל גם אם חלילה לא, אני יודעת שתמיד אמצא כאן אוזן(סליחה, עין) קשבת.