רסיסים של אור

[זאתי שחושבת]

רסיסים של אור

רסיסים רסיסים של אור
חודרים אל נשמתי
ממלאים אותי בכח לעבור
עוד יום בתוך החשכה
נצנוצים של אור
מאירים לי את דרכי בחושך
והרוך הנפקח תחת ידיי
מדומיין באלפי צורות
הייתי רוצה להעיר בך את כל השדים
להאיר לך את כל הפינות
להרעיד בך את כל התוכים
גם את אלו שעוד לא למדת
את אלו שלא היו מתעוררים בלעדיי
בתוכך אני חייה ואת בתוכי
כישוף אלמותי שכזה
שטרם קיבל מילים וצורה ומגע
למרות החושך אני יודעת שיצרתי בך אור
ואת אורי
מסמנת דרכי בפנסי שדה (כמו אלו שהיו אז בצופים בדרך ל'השבעה')
בזכות ראשונים השמורה לך
בתדר פרטי שלנו
בסערה

 

[זאתי שחושבת]

הלכתי לבלי שוב

הלכתי לבלי שוב
בשבילי החרציות
אם אסתובב לאחור
לבטח אקפא במקומי
כמו שהיה שנים כה רבות
הייתי
חצי הייתי
יצרתי חיים מתוך המוות
יצרתי יש מאין
אך כל זה נעלם כעת
היש ישנו
והשאר איננו
ובתוכי חיים
בתוכי פועמים בהתרגשות
נתיבי החיים שעוד לא הלכתי בהם
וגם אם אסתובב לאחור
לא אהפוך עוד לנציב המלח
כי הטעם הוא מתוק כואב
עמוק ומענג
לא ממית או מקפיא
הלכתי בשבילי החרציות לבלי שוב

 

[מכתבים לאף אחת]

וואו. את כותבת מדהים!