רסיסי חיי.....

רסיסי חיי.....

רסיסים רסיסים מתפזרים להם חיי לריק, לאין, למאום. לכאורה, הכל כה טוב, אני מאוהבת, מאושרת וטוב לי ביחד שלנו. מקווה וגם חוששת שזה לא בלון שבפני יתפוצץ, וחלקיו יהיו כטלאי חיי שלא אוכל לתפור, לאחות את השברים להתגבר על הכאב. מסביבי...כולם...נעים... ב מ ע ג ל י ם... חולפים על פני נוגעים...מדברים... ואני לא שם, רק גופי המרוקן. המחשבה כבר עפה רחוק... מכאן....רחוק מכולם והרגש...אבד, חמק, כאילו לא קיים. אני לכודה, צעקתי דוממת, לא נשמעת. כבלים נסתרים אוחזים בי, מפותלים כנחשים, מאבק עיקש...עוד נסיון... וד מ מ ה... כבליי נפתחים...חומקים, ואני....עדיין לכודה. על נפשי מתחננת, רוצה..פוחדת..מבולבלת. לו רק ניתן להמריא לשכוח לרגע, ללכת ללא נודע לחפש ולמצוא את רסיסי חיי...ולאחות... עד גמר הכאב. היום, הבלון אכן התפוצץ, וקשה למצוא את הרסיסים. ועדיין מקווה לטוב.
 

ליידילי

New member
לא יכולה

לא יכולה לומר בוודאות שאני מבינה. אך חשה את כאבך... ושולחת לך אהדה.
 
אמת, ליידלי

קצת קשה להבין, אבל, מאוד כואב. תודה עבור האהדה, מרשם מחזק בימים טרופים. שבת שלום.
 
למעלה