המאבק בין YF16 ל YF17
YF-16 מול YF-17- גם המפסיד מנצח (מתוך כתבה על מטוסיניסוי בבטאוןח"א) התחרות המפורסמת ביותר, ללא ספק, היתה זו בין ה-YF-16 ל-YF-17. הסיבה - שתי ההצעות הפכו ברבות השנים למטוסים מבצעיים. ה-YF-16 הפך ל-F-16 וה-YF-17 ל-F-18. ב-13 באפריל 1972 הודיע חיל-האוויר האמריקאי כי החברות "ג'נרל דיינמיקס" ו"נורת'רופ" זכו במכרז הראשוני לפיתוח אבות-טיפוס של מטוס הקרב הקל העתידי של החיל, ה-LWF. הרעיון המרכזי מאחורי המכרז היה פיתוח מטוס עתיר תימרון אך גם זול דיו כדי שניתן יהיה לרכוש אותו בכמויות גדולות בהרבה מאשר ה-F-15, מטוס הקרב המתקדם ביותר של ארה"ב באותה תקופה. בעוד ה-YF-16 של "ג'נרל דיינמיקס" היה מטוס חד-מושבי קטן, הרי שב"נורת'רופ" החליטו לצייד את ה-YF-17 שלהם בשני מנועים לשיפור הביצועים והשרידות של המטוס. מאפיין בולט נוסף של המטוס היה הוספת כנפונים מיוחדים בחיבור של הכנף לגוף, שהעניקו לו מראה כשל נחש קוברה במבט חזיתי. ואכן, השם "קוברה" הפך לכינויו הלא-רשמי של המטוס. טיסת הבכורה של ה-YF-16 התקיימה ב-20 בינואר 1974, בעוד ה-YF-17 טס לראשונה רק ב-9 ביוני אותה שנה. ארבעת אבות-הטיפוס עברו סידרה ארוכה של טיסות בהן נטלו חלק טייסי קרב של חיל-האוויר, הצי ומשרד ההגנה. טיסות הניסוי כללו גם סידרה ארוכה של קרבות אוויר מדומים נגד מטוסים שונים, לרבות מיג-21 ופאנטום. ב-13 בינואר 1975 הודיע חיל-האוויר, כי המנצח בתחרות הוא ה-YF-16. המטוס של "ג'נרל דיינמיקס" זכה בציונים גבוהים מזה של "נורת'רופ" במרבית תחומי הבחינה, לרבות כושר תימרון בקרבות אוויר הדוקים. אבל, ההפסד במכרז ה-LWF לא היה סוף פסוק עבור ה-YF-17. צי ארה"ב, שחיפש מטוס קרב רב-משימתי עבור נושאות המטוסים שלו, בחן הן את ה-YF-16 והן את ה-YF-17. הגם שה-YF-16 הצטיין יותר בקרבות אוויר הרי שה-YF-17 התאים יותר למשימות תקיפה והיותו דו-מנועי העניקה לו יתרון בולט בכל הנוגע לבטיחות טיסה, דרישה הכרחית בעת טיסות ממושכות מעל לים. ב-5 במאי 1975 הודיע הצי באופן רשמי על בחירתו ב-YF-17 כמטוס התקיפה העתידי שלו. בהמשך הדרך, לאחר שינויים מבניים רבים שעבר המטוס שונה שמו ל-F A-18 הורנט, שהיה מאז לאחד המטוסים החשובים ביותר בארסנל האמריקאי.
