רעיון לפרשת השבוע - במדבר
פרשת השבוע : במדבר מה בפרשה ? פרשת במדבר פותחת את ספר במדבר, שהוא הספר הרביעי, לפני ספר דברים. הפרשה כוללת מפקד אוכלוסין של בני ישראל, שנה ושבועיים לאחר יציאתם ממצרים, ועל כן מכונה ספר במדבר כולו "חומש הפקודים". הספירה נערכה ע"י ראשי 12 השבטים יחד עם משה ואהרון שספרו מטבעות כסף – במקום אנשים.הפרשה מספרת על חלוקת העם לשבטים וסדר ארגונם, וגם על תפקיד הלווים שנשאו את חלקי המשכן וכליו. הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות להליכה מ הר סיני אל ארץ ישראל. מה אפשר ללמוד מזה היום ? בני ישראל יצאו ממצרים לכיוון ארץ ישראל, אך הדרך שיכולה הייתה להסתיים בכמה ימים, ארכה לבסוף 40 שנה. בני ישראל העבדים, שהיו משועבדים לגשמיות ולצורת חשיבה מוגבלת, היו חייבים לעבור תהליך ארוך של זיכוך, לימוד ושינוי פנימי. המדבר הפתוח היה עבורם מקום אידיאלי. במדבר אין ערך לכסף או לנכסים גשמיים, והוא מקום מושלם לנסות לנהוג בפתיחות מחשבתית ולהשתחרר מהרגלים קיימים. אם בני ישראל היו מגיעים במהירות לארץ ישראל, כי אז כל אחד היה מתיישב תחת גפנו ותאנתו, והיה ודאי עסוק ברדיפה אחר חומר ונכסים. דווקא בתנאי המדבר הקשים, תנאי חוסר וריקנות – דווקא שם אפשר להשתנות וליצור צמיחה רוחנית. במדבר שום דבר איננו מובן מאליו. לא ברור שיש צל, מים, אוכל או בגדים להחלפה, ולכן האדם נאלץ להתעורר בעל כורחו. הוא חייב להיות ערני כדי למצוא מים או כדי לשרוד. האדם מתחיל לחשוב איך אפשר לנצל היטב את המשאבים העומדים לרשותו, ומתוך הקשיים וחוסר הברירה הוא לומד להתחבר לפנימיותו ולבצע שינויים מרעננים. המדבר הוא מקום פתוח, צחיח ושקט, ללא פלאפונים, טלוויזיה, או רדיפה אינטנסיבית אחר נכסים וממון. דווקא בתנאים האלה, אדם יכול להבין מיהו באמת ולתקן את הדרוש תיקון ברמת השורש. פרשת במדבר מאפשרת לנו ללכת "למדבר" האישי שלנו, לגלות את האמת הפנימית שלנו, להיפתח בפני דברים חדשים, ולנסות לעשות דברים שאנו לא רגילים לעשות, בדיוק כפי שאיננו רגילים לתנאי המדבר. המדבר מסמל שמיטה(רעיון שהופיע בפרשת "בהר"), כלומר השתחררות מדעות קדומות ומגבילות, ופתיחת דף חדש. ההליכה הממושכת במדבר מסמלת גם תהליך של הפרחת השממה והצלחה גם במקומות "רחוקים" וקשים להשגה. בני ישראל במדבר עברו עליות ומורדות, קשיים ומשברים. לא קל לבצע את חוקי התורה, אבל בסופו של דבר בני ישראל הצליחו להגיע לארץ המיוחלת, כשהם בשלים, למודי משברים ולמודי ניסיון מאבותיהם. ואכן, למרות המשברים שבדרך, חז"ל משבחים את דור המדבר ומכנים אותו "דור דעה". ירמיה הנביא אמר על דור המדבר: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה" (ירמיה, ב, ב ).המדבר מסמל התבטלות וענווה והוא גם הכנה נהדרת לקראת מתן תורה וחג השבועות. התורה הקדושה ניתנה לנו דווקא במדבר הצחיח והפתוח, ומכאן ניתן ללמוד שני דברים: האחד - אור גדול יכול להיכנס לאדם רק כאשר הוא נקי מאגו ופתוח לקבל ולשמוע. השני - אפילו במקום קשה אפשר לגלות אור גדול. מתוך "המדבר" האדם יכול לנוע קדימה וליצור הישגים והצלחות. (במדבר הפתוח יש הד. הדיבור נעשה ללא הפרעה, ולכן "במדבר" גם מלשון "דיבור" - במעמד הר סיני במדבר ניתנו עשרת הדברות ע"י דיבור). פרשת "במדבר" עוסקת בעיקר בספירת האנשים. שאלה: מדוע לספור ? אלוהים לא יודע את כמות האנשים ? תשובה: פעולה זו נראית כפעולה טכנית, אבל צפון בה כוח רוחני עצום. בפעולת הספירה יש כוח פנימי שחיזק לדורות את עם ישראל, והפרשה מאפשרת להתחבר לכוח הזה. כאמור לא ספרו אנשים אלא מטבעות כסף, וגם היום נוהגים לא לספור אנשים בקול רם, בכדי להימנע "מעין הרע". ספר "הזוהר" מגלה כי גם לפני הספירה וגם לאחריה היו מברכים את האנשים כדי להגן עליהם מבחינה רוחנית. מעניין כי בפרשה לא כתוב "ספור", אלא "נשא את שמות האנשים" - "נשא" מלשון נשיאה והתרוממות - כלומר הספירה חיזקה ורוממה את בני ישראל. אופן הספירה נעשה בנפרד ע"י כל שבט ושבט, ולמעשה 12 השבטים מייצגים דרכים שונות של התחברות לכוח הבורא. (ראובן – מלשון ראייה. שמעון – מלשון שמיעה. יששכר – היו לומדים תורה. זבולון – עסקו במסחר ופרנסו את לומדי התורה, ועוד). פקודי האנשים והתארגנות השבטים מבטאים ומייצגים ארגון, סדר ושליטה. ( פקודי – מלשון לפקד, לשלוט, ואילו המספר 12 – מבטא סדר ומחזוריות שלמה של הטבע: 12 חודשי השנה, 12 המזלות). 12 השבטים מסמלים את 12 המזלות ולמרות שכל שבט פועל בצורה שונה הרי שכולם ביחד מבטאים אחדות של שינויים.( מספר אחד מעל 12 הוא המספר 13 שמבטא את הדרגה הזו. 13 בגימטרייה = "אחד"). הפרשה נותנת לנו אפוא את הכוח האישי לעלות מעל המזל הקבוע לנו, מעל 12 המזלות ולהצליח בתנאי "מדבר" לא צפויים ולא הגיוניים.( מחוץ ל – 12 = מחוץ להגיון). הפרשה גם נותנת לנו את הכוח לעשיית סדר פנימי, ארגון מחדש והגעה לשליטה עצמית בחיינו האישיים. רעיון נוסף: שבטי ישראל חנו בצורה מאורגנת ומסודרת, כל שבט חנה בשכנות לשבט אחר. שבט ראובן, שחנה ליד בני קהת, נענש עימהם במחלוקת קורח ועדתו, ואילו שבטי יהודה, יששכר וזבולון, שחנו ליד משה, אהרון ובניו, נעשו גם הם גדולים בתורה. מכאן למדו חז"ל על חשיבות השכנים וההשפעה הסביבתית. בגלל הכוח וההשפעה של הסובבים אותנו, מומלץ אפוא להתרחק מאנשים שלילים, שמרבים לרכל, להתלונן או לקחת לעצמם בלבד, ולנסות להתחבר ולהיות בקרבתם של אנשים חיוביים, אופטימיים, שאוהבים לעזור וחפצים באמת בטובתך. שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com
פרשת השבוע : במדבר מה בפרשה ? פרשת במדבר פותחת את ספר במדבר, שהוא הספר הרביעי, לפני ספר דברים. הפרשה כוללת מפקד אוכלוסין של בני ישראל, שנה ושבועיים לאחר יציאתם ממצרים, ועל כן מכונה ספר במדבר כולו "חומש הפקודים". הספירה נערכה ע"י ראשי 12 השבטים יחד עם משה ואהרון שספרו מטבעות כסף – במקום אנשים.הפרשה מספרת על חלוקת העם לשבטים וסדר ארגונם, וגם על תפקיד הלווים שנשאו את חלקי המשכן וכליו. הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות להליכה מ הר סיני אל ארץ ישראל. מה אפשר ללמוד מזה היום ? בני ישראל יצאו ממצרים לכיוון ארץ ישראל, אך הדרך שיכולה הייתה להסתיים בכמה ימים, ארכה לבסוף 40 שנה. בני ישראל העבדים, שהיו משועבדים לגשמיות ולצורת חשיבה מוגבלת, היו חייבים לעבור תהליך ארוך של זיכוך, לימוד ושינוי פנימי. המדבר הפתוח היה עבורם מקום אידיאלי. במדבר אין ערך לכסף או לנכסים גשמיים, והוא מקום מושלם לנסות לנהוג בפתיחות מחשבתית ולהשתחרר מהרגלים קיימים. אם בני ישראל היו מגיעים במהירות לארץ ישראל, כי אז כל אחד היה מתיישב תחת גפנו ותאנתו, והיה ודאי עסוק ברדיפה אחר חומר ונכסים. דווקא בתנאי המדבר הקשים, תנאי חוסר וריקנות – דווקא שם אפשר להשתנות וליצור צמיחה רוחנית. במדבר שום דבר איננו מובן מאליו. לא ברור שיש צל, מים, אוכל או בגדים להחלפה, ולכן האדם נאלץ להתעורר בעל כורחו. הוא חייב להיות ערני כדי למצוא מים או כדי לשרוד. האדם מתחיל לחשוב איך אפשר לנצל היטב את המשאבים העומדים לרשותו, ומתוך הקשיים וחוסר הברירה הוא לומד להתחבר לפנימיותו ולבצע שינויים מרעננים. המדבר הוא מקום פתוח, צחיח ושקט, ללא פלאפונים, טלוויזיה, או רדיפה אינטנסיבית אחר נכסים וממון. דווקא בתנאים האלה, אדם יכול להבין מיהו באמת ולתקן את הדרוש תיקון ברמת השורש. פרשת במדבר מאפשרת לנו ללכת "למדבר" האישי שלנו, לגלות את האמת הפנימית שלנו, להיפתח בפני דברים חדשים, ולנסות לעשות דברים שאנו לא רגילים לעשות, בדיוק כפי שאיננו רגילים לתנאי המדבר. המדבר מסמל שמיטה(רעיון שהופיע בפרשת "בהר"), כלומר השתחררות מדעות קדומות ומגבילות, ופתיחת דף חדש. ההליכה הממושכת במדבר מסמלת גם תהליך של הפרחת השממה והצלחה גם במקומות "רחוקים" וקשים להשגה. בני ישראל במדבר עברו עליות ומורדות, קשיים ומשברים. לא קל לבצע את חוקי התורה, אבל בסופו של דבר בני ישראל הצליחו להגיע לארץ המיוחלת, כשהם בשלים, למודי משברים ולמודי ניסיון מאבותיהם. ואכן, למרות המשברים שבדרך, חז"ל משבחים את דור המדבר ומכנים אותו "דור דעה". ירמיה הנביא אמר על דור המדבר: "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה" (ירמיה, ב, ב ).המדבר מסמל התבטלות וענווה והוא גם הכנה נהדרת לקראת מתן תורה וחג השבועות. התורה הקדושה ניתנה לנו דווקא במדבר הצחיח והפתוח, ומכאן ניתן ללמוד שני דברים: האחד - אור גדול יכול להיכנס לאדם רק כאשר הוא נקי מאגו ופתוח לקבל ולשמוע. השני - אפילו במקום קשה אפשר לגלות אור גדול. מתוך "המדבר" האדם יכול לנוע קדימה וליצור הישגים והצלחות. (במדבר הפתוח יש הד. הדיבור נעשה ללא הפרעה, ולכן "במדבר" גם מלשון "דיבור" - במעמד הר סיני במדבר ניתנו עשרת הדברות ע"י דיבור). פרשת "במדבר" עוסקת בעיקר בספירת האנשים. שאלה: מדוע לספור ? אלוהים לא יודע את כמות האנשים ? תשובה: פעולה זו נראית כפעולה טכנית, אבל צפון בה כוח רוחני עצום. בפעולת הספירה יש כוח פנימי שחיזק לדורות את עם ישראל, והפרשה מאפשרת להתחבר לכוח הזה. כאמור לא ספרו אנשים אלא מטבעות כסף, וגם היום נוהגים לא לספור אנשים בקול רם, בכדי להימנע "מעין הרע". ספר "הזוהר" מגלה כי גם לפני הספירה וגם לאחריה היו מברכים את האנשים כדי להגן עליהם מבחינה רוחנית. מעניין כי בפרשה לא כתוב "ספור", אלא "נשא את שמות האנשים" - "נשא" מלשון נשיאה והתרוממות - כלומר הספירה חיזקה ורוממה את בני ישראל. אופן הספירה נעשה בנפרד ע"י כל שבט ושבט, ולמעשה 12 השבטים מייצגים דרכים שונות של התחברות לכוח הבורא. (ראובן – מלשון ראייה. שמעון – מלשון שמיעה. יששכר – היו לומדים תורה. זבולון – עסקו במסחר ופרנסו את לומדי התורה, ועוד). פקודי האנשים והתארגנות השבטים מבטאים ומייצגים ארגון, סדר ושליטה. ( פקודי – מלשון לפקד, לשלוט, ואילו המספר 12 – מבטא סדר ומחזוריות שלמה של הטבע: 12 חודשי השנה, 12 המזלות). 12 השבטים מסמלים את 12 המזלות ולמרות שכל שבט פועל בצורה שונה הרי שכולם ביחד מבטאים אחדות של שינויים.( מספר אחד מעל 12 הוא המספר 13 שמבטא את הדרגה הזו. 13 בגימטרייה = "אחד"). הפרשה נותנת לנו אפוא את הכוח האישי לעלות מעל המזל הקבוע לנו, מעל 12 המזלות ולהצליח בתנאי "מדבר" לא צפויים ולא הגיוניים.( מחוץ ל – 12 = מחוץ להגיון). הפרשה גם נותנת לנו את הכוח לעשיית סדר פנימי, ארגון מחדש והגעה לשליטה עצמית בחיינו האישיים. רעיון נוסף: שבטי ישראל חנו בצורה מאורגנת ומסודרת, כל שבט חנה בשכנות לשבט אחר. שבט ראובן, שחנה ליד בני קהת, נענש עימהם במחלוקת קורח ועדתו, ואילו שבטי יהודה, יששכר וזבולון, שחנו ליד משה, אהרון ובניו, נעשו גם הם גדולים בתורה. מכאן למדו חז"ל על חשיבות השכנים וההשפעה הסביבתית. בגלל הכוח וההשפעה של הסובבים אותנו, מומלץ אפוא להתרחק מאנשים שלילים, שמרבים לרכל, להתלונן או לקחת לעצמם בלבד, ולנסות להתחבר ולהיות בקרבתם של אנשים חיוביים, אופטימיים, שאוהבים לעזור וחפצים באמת בטובתך. שבת שלום. רפאל כהן. www.raphael-cohen.com