רעיון מהפכני על מוצא היהודים ../images/Emo41.gif
בשבועות האחרונים יצא לי לחשוב מעט על מוצאו של עמנו. אני מודע לזה שהרעיונות שאני הולך להשמיע כאן הם מהפכניים למדי ועלולים לגרור התנגדות, אבל אני מבקש לשמור על ראש פתוח. סיימתי לקרוא את התנ"ך בהוצאת ידיעות האחרונות (ההוצאה החדשה, הידידותית לקריאה). יצירה מדהימה ומפוארת, ואכן לא קלה לקריאה. לאחר הקריאה התחלתי לחשוב על מבנה התנ"ך, על מחבריו, על גיבוש היהדות כדת, ואיך כל זה מתקשר למוצא עמנו. תיאוריה שהתחלתי לפתח היא הבאה: מה אם בעצם מוצא העם היהודי שקיים היום, או לפחות רובו, הוא לא מארץ ישראל, או לפחות מיהודי ארץ ישראל, אלא מיהודי חדייב - אשורים שהתגיירו? בשנים האחרונות מחקרים גנטיים מראים שהקבוצה האתנית הקרובה ביותר לעם היהודי הם הכורדים, שחלק גדול מהם היו אשורים שאוסלמו. ידוע לכולם הסיפור על ממלכת חדייב האשורית, שבירתה הייתה ארבלה (אירביל של היום), ומלכתה הלני ושני בניה התגיירו ותרמו רבות לארץ כולל חיילים שנלחמו נגד הרומאים בזמן המרד הגדול. עובדה ידועה פחות היא כי חלק לא קטן מנתיני חדייב התגיירו אחרי מלכיהם. הגיור בוצע במאה הראשונה לפני הספירה, והממלכה התקיימה עד אמצע המאה השנייה לספירה. חשבתי על הקשר בין זה, והאם ניתן בכלל לראות לזה הוכחות מלבד ממצאים גנטיים, ואז נפל לי האסימון: מה אם התנ"ך, בדיוק בתקופה בה ספריו עברו קנוניזציה, נערך ע"י הלני המלכה? הרי חלקים נרחבים מהתנ"ך המאוחר נכתבו בארמית, שהיא שפתם של האשורים ושל בני חדייב. אז נכון, ארמית גם היתה שפתם של רבים נוספים במזרח התיכון, אולם ארץ ישראל בתקופת חדייב היתה תחת שלטון רומאי ולא פרתי-ארמי. התיאוריה שאני מציע היא שהספרים שנכתבו בארמית בתנ"ך הוכנסו ע"י הלני ונכתבו ע"י קהילת חדייב. בנוסף, ספרים נוספים שהוכנסו לתנ"ך ונכתבו בעברית יחסית מאוחרת (ברור שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר מהמקום בו הוכנסו אליו), משמים כביכול כסיפורי רקע להסברת יהודתם של אנשי חדייב, אולם במהלך השנים ולאחר חרבן בית שני ובעקבות עליית הזרם הפרושי והרבני איבדו את משמעותם המקורית. ספרים כאלה שסימנתי כאפשריים הם סיפור יונה וחזרתם בתשובה של בני נינווה האשורים, כמו גם מגילת אסתר שמכילה אלמנטים פאגאניים רבים (ו-ה' אינו מוזכר שם כלל) בצורת אשתרת (אסתר), מורדוך (מרדכי), שהם אלילים שמיים מסופוטמיים ולא איראניים (והרי אחשוורוש היה פרסי וסביר להניח שעבד אלים פרסיים, לא שמיים). בנוסף העובדה שהחל מתקופת המאה הראשונה לספירה, נקבע כי יהדותו של אדם נקבעת לפי אימו, והרי הדבר יוצא דופן גם במסורת היהודית וגם בעולם המזרח-תיכוני, נראה כנובע מסיפור גיורה של הלני, שגיירה גם את ילדיה (כלומר המסורת הותאמה לכך שמי שהתחילה את יהדות חדייב היתה אישה). שימו לב שגם ביהדות הקראית וגם אצל השומרונים, שכנראה שמרו על חלק מהמסורות הוותיקות יותר, הנטייה הדתית של הנולד נקבעת לפי האב. המשך יבוא...
בשבועות האחרונים יצא לי לחשוב מעט על מוצאו של עמנו. אני מודע לזה שהרעיונות שאני הולך להשמיע כאן הם מהפכניים למדי ועלולים לגרור התנגדות, אבל אני מבקש לשמור על ראש פתוח. סיימתי לקרוא את התנ"ך בהוצאת ידיעות האחרונות (ההוצאה החדשה, הידידותית לקריאה). יצירה מדהימה ומפוארת, ואכן לא קלה לקריאה. לאחר הקריאה התחלתי לחשוב על מבנה התנ"ך, על מחבריו, על גיבוש היהדות כדת, ואיך כל זה מתקשר למוצא עמנו. תיאוריה שהתחלתי לפתח היא הבאה: מה אם בעצם מוצא העם היהודי שקיים היום, או לפחות רובו, הוא לא מארץ ישראל, או לפחות מיהודי ארץ ישראל, אלא מיהודי חדייב - אשורים שהתגיירו? בשנים האחרונות מחקרים גנטיים מראים שהקבוצה האתנית הקרובה ביותר לעם היהודי הם הכורדים, שחלק גדול מהם היו אשורים שאוסלמו. ידוע לכולם הסיפור על ממלכת חדייב האשורית, שבירתה הייתה ארבלה (אירביל של היום), ומלכתה הלני ושני בניה התגיירו ותרמו רבות לארץ כולל חיילים שנלחמו נגד הרומאים בזמן המרד הגדול. עובדה ידועה פחות היא כי חלק לא קטן מנתיני חדייב התגיירו אחרי מלכיהם. הגיור בוצע במאה הראשונה לפני הספירה, והממלכה התקיימה עד אמצע המאה השנייה לספירה. חשבתי על הקשר בין זה, והאם ניתן בכלל לראות לזה הוכחות מלבד ממצאים גנטיים, ואז נפל לי האסימון: מה אם התנ"ך, בדיוק בתקופה בה ספריו עברו קנוניזציה, נערך ע"י הלני המלכה? הרי חלקים נרחבים מהתנ"ך המאוחר נכתבו בארמית, שהיא שפתם של האשורים ושל בני חדייב. אז נכון, ארמית גם היתה שפתם של רבים נוספים במזרח התיכון, אולם ארץ ישראל בתקופת חדייב היתה תחת שלטון רומאי ולא פרתי-ארמי. התיאוריה שאני מציע היא שהספרים שנכתבו בארמית בתנ"ך הוכנסו ע"י הלני ונכתבו ע"י קהילת חדייב. בנוסף, ספרים נוספים שהוכנסו לתנ"ך ונכתבו בעברית יחסית מאוחרת (ברור שנכתבו בתקופה מאוחרת יותר מהמקום בו הוכנסו אליו), משמים כביכול כסיפורי רקע להסברת יהודתם של אנשי חדייב, אולם במהלך השנים ולאחר חרבן בית שני ובעקבות עליית הזרם הפרושי והרבני איבדו את משמעותם המקורית. ספרים כאלה שסימנתי כאפשריים הם סיפור יונה וחזרתם בתשובה של בני נינווה האשורים, כמו גם מגילת אסתר שמכילה אלמנטים פאגאניים רבים (ו-ה' אינו מוזכר שם כלל) בצורת אשתרת (אסתר), מורדוך (מרדכי), שהם אלילים שמיים מסופוטמיים ולא איראניים (והרי אחשוורוש היה פרסי וסביר להניח שעבד אלים פרסיים, לא שמיים). בנוסף העובדה שהחל מתקופת המאה הראשונה לספירה, נקבע כי יהדותו של אדם נקבעת לפי אימו, והרי הדבר יוצא דופן גם במסורת היהודית וגם בעולם המזרח-תיכוני, נראה כנובע מסיפור גיורה של הלני, שגיירה גם את ילדיה (כלומר המסורת הותאמה לכך שמי שהתחילה את יהדות חדייב היתה אישה). שימו לב שגם ביהדות הקראית וגם אצל השומרונים, שכנראה שמרו על חלק מהמסורות הוותיקות יותר, הנטייה הדתית של הנולד נקבעת לפי האב. המשך יבוא...
