רע לי, שונא את החיים.

[BlindIdiotGod]

רע לי, שונא את החיים.

אני התגייסתי לפני חודש וחצי עם פרופיל 64 עם סעיף נפשי. עשיתי טירונות במחווה אלון. מההתחלה היה לי קשה להירדם שם, ואחרי שבוע סבלתי התמוטטות והתקשרתי להורים שלי ובכיתי להם שיוציאו אותי מהבסיס, שייתנו לי לראות קב"ן שישחרר אותי כי אני סובל. לא הצליחו להוציא אותי ולא ראיתי קב"ן(הקב"ן בבסיס החליט שמותר לו להעלם...להרבה מאתנו יש בעיות נפשיות/רגשיות והקב"ן החליט שלא טוב לו לטפל בנו). רציתי לראות קב"ן אחרי הטירונות אבל לא יצא לי(התמודדתי עם פציעה). לפני כמה ימים נקלטתי בבסיס שלי ולא טוב לי שם(ולא יהיה לי טוב בבסיס אחר אני פשוט לא בנוי לזה). הבסיס כמו כלא, אני רואה את הגדר אני מרגיש חנוק ובא לי לבכות. הייתי אמור לראות קב"ן ביום ראשון אבל רופא היחידה החליט שמותר לו לצאת לחופשת מחלה ואין מישהו אחר שייתן לי את זה חוץ מפסיכיאטר במיון. הצבא פוגע בי פיזית ונפשית, אני חייב להשתחרר לפני שאעשה משהו שאתחרט עליו. ביקשתי קב"ן לפני 3 ימים ועדיין לא ראיתי אותו(מגיע לי קב"ן תוך 24 שעות). אני לא מסוגל לחזור לבסיס או לצבא(גם לבישת מדים גורמת לי להרגיש רע). אני יכולתי לא להתגייס אבל רציתי לנסות, ועכשיו שזה לא עובד לי, ואני מרגיש רע, ובא לי למות מכל הסיפור הזה אף אחד לא עוזר לי.

 

[סתם גולשת אחת]

שלום...

אני לא כ"כ יודעת למה אני מגיבה, אבל קראתי את ההודעה שלך ונהיה לי עצוב. אני לא יכולה לעזור לך כי אני לא כל כך יודעת מה עושים אבל אתה נשמע בנאדם טוב ורגיש ובשום אופן הצבא לא שווה שתפגע בעצמך. תברר מה לעשות ואיך להשתחרר, צריך רק סבלנות ויהיה בסדר. בהצלחה ואל תתיאש!!!

 

[varui]

משקית חק"מ

כמו אני הבנתי אותך את חקמית - חיילת גיוס מיוחד עד כמה אני יודע שאת אמורה להיות בלווי של אותה משקית לכן אני הייתי מציעה לך ליהתקשר אליה לשאול אותה מה את יכולה לעשות במצב כזה את לא רואה קב,ן0בעיקרון חייל חייב לקבל קב"ן עד שבועיים אחרי בקשה שלו) 1.אני לא יודע מה עובד היום מירפאה אזורית או ביקור רופא אבל את מוזמנת לפנות לפורום סדירים שהם יתנו לך יותר פרטים לאן את יכולה עוד היום לגשת ולראות רופא ברגע שאת תגידי שאת רוצה לראות פסיכלוג היום או מחר בקשר למצב נפשי וגם רופואי רופא של מירפאה אזורית או ביקור רופא הוא אהייה חייב להפנות אותך למיון פסכיאטרי כי להם בעיקרון אין מה לעשות במצב כזה בעיקרון חייל הוא חושב על מצב אובדני 2. אני הייתי בערך במצב שלך אני לא הייתי יכול לקום בבוקר לצבא אני לא הייתי יכול להגיעה לשירות הצבאי שלי אני לא הייתי להיות במחלקה שאני שרתתי אבל אני הייתי אצל קב,ן ואני לא הייתי יכול לספר לו מה אני הרגשתי באותה רגעיים לכן הוא לא יכול לעזור אבל אני מאוד שמח שאני לא עשתי כלום באותה תקופה כי אני יכול לספר מערכת צבאית היא אינה שווה כלום אפילו היתאבדות או פגיעה עצמתי לכן אני הייתי מציעה אם את מרגישה שאת לא יכולה יותר לכי ישיר למיון פסכיאטרי בלי שום הפנייה של רופא צבאי אחרי ביקור אצלו את תוכלי לבקש החזרה על ביקור דרך טופס 119

 

[פימבייה]

המצב שלך נשמע קשה

הרבה חיילים שמתגייסים מרגישים סוג של משבר כי הצבא היא מסגרת יותר נוקשה ותובענית ממה שהם מכירים, אבל אצלך זה נשמע קיצוני יותר. כמו שכבר אמרו כאן לא שווה שתפגע בעצמך או תתענה בגלל המסגרת הזו. מה גורם לך להרגיש כל כך רע בקשר לצבא? המרחק מהבית? היחס שם? לכולם זה גורם איזשהו עוול, אבל בדר``כ בנאדם לא יודע מה יודע מה הוא לשרוד עד שהוא לא מגיע למצבים קיצוניים. לדעתי אתה צריך לתת לעצמך עוד צ`אנס ולהגיד לעצמך שהמצב הזה זמני והוא רק משבר הסתגלות שאתה מסוגל לעבור, תשתלב בעבודה כי כשעסוקים פחות שמים לב, אני יודעת שזה מקומם ואתה מרגיש עכשיו שאתה לא יכול. אבל אל תימהר לוותר כי אם כן תצליח לעבור את התקופה הזו תתחזק ותתפתח נפשית ברמה שאתה לא יכול לתאר לעצמך. אם בכל זאת לא הולך תדבר עם המפקדים שלך ותדגיש להם איך אתה מרגיש, תפנה גם למש``קית ת``ש ותנסה להוציא הקלות, אפילו תפברק מצב כלכלי קשה או איזשהי סיבה שהמשפחה צריכה אותך בבית. כי אני אגיד לך שפרופיל 21 ושיחרור מהצבא מקבלים רק במקרים קיצוניים וזה מאוד פוגע באזרחות, אז תחשוב אם אתה באמת מגדיר את עצמך בתור מצב כזה ? שוב לדעתי כדאי לך לנסות להתמודד אבל תעשה מה שאתה מרגיש ושנראה לך נכון כי אתה הרי יודע יותר טוב ממני, בכל מקרה אם אתה צריך עוד איזשהי תמיכה או עזרה בפועל אתה יכול לפנות אליי גם במסרים. שיהיה לך הרבה הצלחה בהמשך