רע לי...

[Black Jane]

רע לי...

מעתיקה מהבלוג אני מרגישה שאני כבר מלא זמן בפרק הזמן הזה, של החודשיים המאסיביים של י"ב (מאחרי החגים עד חנוכה). צריך להתחיל לסיים את עבודת הגמר, לבחור כנסים לשנת שירות ולמלא את המנילה, ללכת אחרי זה לכנסים ולזימונים, הדאגות של התקבלתי/לא התקבלתי ועוד ועוד.... אני כאילו מרגישה שכבר עשיתי את זה בעבר, בטח באיזה גילגול קודם.. גם היום הזה היה בעייתי. בבוקר תורנות שבת בחדר אוכל שהתחילה עם פוטנציאל אדיר לתורנות האולטימטיבית - מעט אנשים ותיקתוק העבודה; אך בדיוק חצי שעה לפני הסוף נתקעה מכונת הכלים ונאצלנו לבסוף לשים את כל הכלים (והיו הרבה כאלה) שזה היה די מתיש ומעייף. ואני מרגישה קצת בדיכי לא מוגדר, מרגישה קצת לבד....אין לי חשק להתחיל לדבר על זה עם חברים, רובם סתם יגידו שיהיה בסדר....

 

[trigotrigo]

על מה את כותבת עבודת גמר?

אני יכול לנסות ולנחם אותך בעובדה שאצלי התקופה הזו היתה מסובכת בעליל... ביום הראשון של כיתה י"ב גיליתי שהמנחה שלי היה מאושפז כל הקיץ, וזו הסיבה שהוא לא ממש תיקשר איתי. העבודה שלי נעצרה עם פרק אחד כתוב ופשוט לא ידעתי מה לעשות. ככה זה נמשך ממש עד חנוכה, כשבחנוכה הוא נפטר, ובכלל הייתי שבור כי הייתי לבד באמצע שומקום, חודש לפני שצריך להגיש את העבודה. בשל הנסיבות המיוחדות לדאבוני, השיגו לי דחייה, מצאו לי מנחה חדש, התחלתי לעבוד במרץ, לקבל מקורות מידע ולהכניס לעבודה, אבל אל תשכחי שהיו את כל הדברים שהזכרת.. מיונים לצבא, מיונים לשנת שירות, תוסיפי לזה גם את מותו של סבי, והמחנך שפשוט לא ניסה לעודד אותי בשום צרוה שהיא, אלא הציע כל הזמן לוותר ולא לסיים את מה שהתחלתי כי אין לזה סיכוי. אחרי שהתקבלתי למסלול בשנת שירות ודחיתי את הגיוס למודיעין (בשנה שאחר כך הייתי צריך לעבור את אותם המיונים מחדש), הגשתי סוף סוף את העבודה רק ביום העצמאות, למרות כל הניסיונות להניא אותי.. אמרו שהעבודה לא טובה מספיק, שייתכן שהיא קצרה מדי, אבל הבאתי להם איזה נאום חוצב להבות, שגם אם העבודה נכשלת אני מגיש אותה, וכנראה שהצלחתי לעבור את התקופה הזאת בשלום, כי בסופו של דבר הבודק כן אהב את העבודה. אז אני פה, אם את צריכה אוזן קשבת של מישהו שעבר את הדברים האלה בדרך לא דרך, או סתם ככה

שיהיה לך בהצלחה עם זה!

 

[noosh]

י"ב באופן כללי

זו תקופה קשה, לא רק כי יש מלא עבודות ולמלא מנילה וללכת למיונים, אלא גם כי זו י"ב וזו שנה קשה. העומס הזה רק משקף את מה שצריך להתמודד איתו בהקשר של לימודים וצבא והגבולות שביניהם שמתחילים יותר ויותר להטשטש. תמיד אומרים ש"יהיה בסדר" וזה לא באמת מרגיע, כי עד שלא תרגישי שאת אחרי, לא תרגישי שבסדר. וזה לא משנה מה יהיה כל עוד עכשיו לחוץ לך. הלחץ הזה מובן, כי נקלעים למעין מערבולת כזאת שצריך להצליח בה. וזו הרגשה מאוד לחוצה כשאת יודעת שאת צריכה להצליח במה שאת עושה כי זה משפיע על השנים הקרובות שלך וחשוב לך שהן יהיו טובות. המערבולת הזאת סוחפת והמאבק בה נורא מתיש, זה גורר ימים ארוכים וזה גורר גם א הציפיות ואת המתח הזה, אני חושבת שהמתח הזה הוא מהדברים הכי סוחטים שיש. אולי תנסי להסתכל על זה בצורה נורא סכמטית כזאת. לפעמים זה עוזר אם מפשטים דברים לרמה נורא רציונאלית, מכינים רשימה של דברים שאת צריכה לעשות (למלא מנילה, עבודות שאת צריכה להגיש, דברים שאת מתעניינת ורוצה לקבל עליהם יותר מידע) ותסדרי את זה פחות או יותר בסדר כרונולוגי (אם יש דד ליינס אז תוסיפי ליד), ותכתבי מה את צריכה כדי להגיע לזה. פשוט ככה. אולי יהיו דברים שתראי שיהיה לך קל להגיע אליהם כי זה נורא פשוט, ואולי זה סתם יהיה עניין של לסדר בצורה הגיונית את הזמן. חוצמזה, תעשי רשימה של דברים שהיית רוצה להגיע אליהם. נגיד, אם יש תפקיד בצבא שחשוב לך, או אם יש איזה משהו שאת רוצה שיקרה. גם את זה תנסי לסדר בצור הגיונית, ותכתבי ליד זה מה את צריכה לעשות כדי להשיג את זה, וגם כמה בדיוק את רוצה את זה (לא יודעת, תמציאי סולם או משהו). אולי תראי שיש משהו שחשבת שאת רוצה ובעצם לא כזה חשוב לך, והדרך להגיע אליו מסובכת מדי, ותראי שאת מסתדרת בלי. ואולי תראי שדווקא יש אפשרות להשיג משהו שרצית ואת רק צריכה להרים טלפון או לא יודעת, זה ידרבן אותך לעשות משהו כדי להשיג משהו בשביל עצמך וזה כבר יהיה טוב. אני יודעת שזה נשמע דפוק אבל לפעמים זה עוזר, כשמסתכלים על דברים ככה, בצורה פשטנית, יש בזה משהו מרגיע. יכול להיות שגם יעזור לך להקדיש קצת זמן יומי לעצמך, אני לא יודעת אם את עושה את זה, אבל אם לא, זה יכול לעזור לשחרר קצת מהלחץ. חצי שעה ביום שתעשי בה משהו שבא לך, מסתם לרבוץ מול הטלויזיה או לקרוא ספר ועד אמבטיית מלחים עם מוזיקה. לא יודעת. משהו שתרגישי שאת מעניקה לעצמך ומרגיע אותך או נותן לך קצת שקט בתוך כל הבלאגן שמתרחש מסביב. ובעיקר לזכור שזו י"ב. וזו שנה מלחיצה, וזו גם שנה נורא כיפית. תנסי לא לאבד את עצמך בתוך זה, כי זו שנה שאת יכולה להקדיש גם לחברים ולבילויים ולחוסר מחויבות. נכון, יש עבודות ויש בגרויות ויש מיונים, אבל בכל אחד מהם יש גם דברים כיפיים. כל בגרות זה משהו שסיימת, במיונים אפשר להכיר אנשים חדשים, או אפילו סתם לאתגר את הראש בכל מני דברים מגניבים. נצלי את הזמן הזה עם החברים שלך כדי להנות ממנו כמה שאת יכולה, גם בשיא הלחץ תרשי לעצמך לבלות ולהנות, אל תמנעי את זה מעצמך.

 

[Black Jane]

תודה לשניכם../images/Emo140.gif

היום נשארתי בבית וסיימתי 2 פרקים, ונשאר לי רק עוד פרק אחד ואחרון

אז די התעודדתי. באמת שאין לי בעיה לקבל ציון עובר בעבודה ולא לעשות בגרות, ואני אהיה מרוצה. זה גם פשוט תקופה כזאת של עד חנוכה שפשוט קשה. אני אקח את הדברים לתשומת ליבי, איל - ממש היה עצוב לי לקרוא את הסיפור שלך...משתתפת בצערך וזה

לפחות עכשיו זה מאחורייך, העניין עם העבודה והכל.... ונועה - הרעיון שהעלת בהחלט יכול להיות מעניין, אני אנסה את זה. אז תודה!

 

[trigotrigo]

אני רק חייב לציין

כתבתי על חלוקת גרמניה ב-1945... בקיץ שעבר טסתי לשם וראיתי את הכל, וסגרתי מעגל כמו שצריך

 

[Efrat K]

אני מבינה אותך

למרות שבאיזשהו אופן הלחץ הזה מרגיע אותי,אני לא ממש רוצה לסיים י"ב והלחץ הזה בלימודים נותן לי הרגשה שעדיין יש זמן ושעוד לא הגיעה השעה לעזוב,שאני עדיין בתוך החממה ויש מי שדואג לי. אני יותר לחוצה מהקטע של הצבא/שירות לאומי ובמיוחד מהעובדה שעדיין לא החלטתי מה אני רוצה לעשות וזה משגע אותי.