ס י י פ נ י ת
New member
רפואה שלמה
[ואולי זה טריגר] בקצרה: סדרה על בית חולים, עובדות שם שתי רופאות נשים, האחת דר קמפבל המטפלת בנשים עם ביטוח רפואי. השניה, דר דלגדו המפעילה בחסות בית החולים מרפאה חופשית לנשים חסרות ביטוח רפואי. סדרה מעניינת מאוד בעיקר בזכות הדרך בה מטופלים נושאים שכבר נלעסו מכל כיווןם אפשרי בכל סדרה מצויה. הפרעות אכילה. לדר קמפבל יש בת מתבגרת בת 15 הממורמרת בשל המעבר הפתאומי עקב הקריירה של האם. היא מתמרדת. מסתגרת בחדרה ולא מדברת עם אמה. האם קוראת לה לערוך שולחן והיא שולחת לה מייל שהיא לא רעבה ולא יורדת לאכול. האם עולה לחדרה של הבת ומוצאת את החדר ריק, הבת בשירותים ועל מסך המחשב מתנוסס ברוב הדר האתר "חברתי אנה" - אתר פרו אנורקסיה המעודד הרעבה עצמית ונותן טיפים לירידה במשקל וכמובן תירוצים להתחמקויות מארוחה. דר קמפבל שותקת כשהבת נכנסת לחדר שוב ומתחילה לקפל בגדים ועושה עצמה כאילו לא ראתה בעוד הבת רצה למחשב ומכבה אותו. למחרת היא מראה לשותפתה דר דלגדו את האתר ויוצאת מהמשרד לקבל את הבת שהוזמנה ל"בדיקה שגרתית" הבת נכנסת ורואה את האתר פתוח, בורחת ודלגדו תופסת אותה לשיחה שם היא מתוודה שמדובר בחברה היחידה שרכשה לאחר המעבר. קמפבל לוקחת את הבת והולכת לשוחח עם החברה ואמה. החברה פותחת את הדלת, האם בקניות. מדברים קצת ואז נכנסת האם ומספרת שזהו אתר נהדר וכי הבת יורדת יפה במשקלה [מיותר לציין שהבת רזה..] וכי אפילו לה עצמה [לאם] האתר הזה סייע רבות. וכי היא לא מבינה על מה המהומה ולדעתה זה נהדר כשיש אתר כזה המסייע לבנות לרדת במשקל ולשמור על גזרה. זהו. אין לי פואנטה. סתם סיטואציה. תסריט של סדרה. האמנם רק תסריט? זה קורה במציאות. גם שלנו. נתקלתי באמהות ששמחו כי הבת משילה שומן ילדותי ולא משנה באיזו דרך. במלחמה כמו במלחמה - המטרה מקדשת את האמצעים מסתבר. הבעיה היא שהמלחמה כאן היא נגד בריאות הנשים. שיקולים למינהם של אמהות שמנסות להגשים עצמן באמצעות בנותיהן. זהו. אז רק אל תגידו לי שזו טלויזיה. זו המציאות שלנו אנשים.
[ואולי זה טריגר] בקצרה: סדרה על בית חולים, עובדות שם שתי רופאות נשים, האחת דר קמפבל המטפלת בנשים עם ביטוח רפואי. השניה, דר דלגדו המפעילה בחסות בית החולים מרפאה חופשית לנשים חסרות ביטוח רפואי. סדרה מעניינת מאוד בעיקר בזכות הדרך בה מטופלים נושאים שכבר נלעסו מכל כיווןם אפשרי בכל סדרה מצויה. הפרעות אכילה. לדר קמפבל יש בת מתבגרת בת 15 הממורמרת בשל המעבר הפתאומי עקב הקריירה של האם. היא מתמרדת. מסתגרת בחדרה ולא מדברת עם אמה. האם קוראת לה לערוך שולחן והיא שולחת לה מייל שהיא לא רעבה ולא יורדת לאכול. האם עולה לחדרה של הבת ומוצאת את החדר ריק, הבת בשירותים ועל מסך המחשב מתנוסס ברוב הדר האתר "חברתי אנה" - אתר פרו אנורקסיה המעודד הרעבה עצמית ונותן טיפים לירידה במשקל וכמובן תירוצים להתחמקויות מארוחה. דר קמפבל שותקת כשהבת נכנסת לחדר שוב ומתחילה לקפל בגדים ועושה עצמה כאילו לא ראתה בעוד הבת רצה למחשב ומכבה אותו. למחרת היא מראה לשותפתה דר דלגדו את האתר ויוצאת מהמשרד לקבל את הבת שהוזמנה ל"בדיקה שגרתית" הבת נכנסת ורואה את האתר פתוח, בורחת ודלגדו תופסת אותה לשיחה שם היא מתוודה שמדובר בחברה היחידה שרכשה לאחר המעבר. קמפבל לוקחת את הבת והולכת לשוחח עם החברה ואמה. החברה פותחת את הדלת, האם בקניות. מדברים קצת ואז נכנסת האם ומספרת שזהו אתר נהדר וכי הבת יורדת יפה במשקלה [מיותר לציין שהבת רזה..] וכי אפילו לה עצמה [לאם] האתר הזה סייע רבות. וכי היא לא מבינה על מה המהומה ולדעתה זה נהדר כשיש אתר כזה המסייע לבנות לרדת במשקל ולשמור על גזרה. זהו. אין לי פואנטה. סתם סיטואציה. תסריט של סדרה. האמנם רק תסריט? זה קורה במציאות. גם שלנו. נתקלתי באמהות ששמחו כי הבת משילה שומן ילדותי ולא משנה באיזו דרך. במלחמה כמו במלחמה - המטרה מקדשת את האמצעים מסתבר. הבעיה היא שהמלחמה כאן היא נגד בריאות הנשים. שיקולים למינהם של אמהות שמנסות להגשים עצמן באמצעות בנותיהן. זהו. אז רק אל תגידו לי שזו טלויזיה. זו המציאות שלנו אנשים.
