רצון בלתי פוסק לחיבה ותשומת לב
הבת המקסימה שלנו התחילה כיתה א' השנה בשעה טובה.
כשהייתה בת שנתיים פלוס, קרוב לזמן אימוצה תמיד חיפשה המון תשומת לב במבט ובחיוך מכל הסובבים אותה. היה רק מספיק שמישהו יחייך אליה ומיד הייתה כבר שם, מתרפקת ומתחנפת וגם מוכנה ללכת איתו/ה.
גם היום קל מאד לשבות אותה בדברי חיבה וחיוכים אבל היא יותר מבינה את הגבולות, כמו גם את הסכנות של דיבור או הליכה עם זרים.
אבל יש מצבים שאני עדיין לא כל כך בטוחה איך עליי להתנהג בהם. לדוגמא: אתמול הייתה בשיעור נסיון לחוג בלט. לאורך השיעור היא ניסתה שוב ושוב למשוך תשומת לב ע"י תנועות מוטעות ומוגזמות כדי למשוך את תשומת לב המורה ושיבוא לתקן. לקראת סוף השיעור גם נצמדה אליו וחיבקה אותו.
הסברנו לה כמה וכמה פעמים שחיבוקים זה למשפחה וגם לחברים, אבל לא למורים. זה קורה גם עם המורה שלה בביה"ס, מורים של חוגים וגם עם אמהות של ילדם אחרים.
זה גורם לי למבוכה ואני לא בטוחה שלאסור עליה לחבק את המורים/הורים אחרים זו בהכרח השיטה הנכונה.
האם מוכרת לכם ההתנהגות הזו מילדיכם? אשמח לשמוע על התמודדות מנסיון או איך לדעתכם כדאי לנהוג.
הבת המקסימה שלנו התחילה כיתה א' השנה בשעה טובה.
כשהייתה בת שנתיים פלוס, קרוב לזמן אימוצה תמיד חיפשה המון תשומת לב במבט ובחיוך מכל הסובבים אותה. היה רק מספיק שמישהו יחייך אליה ומיד הייתה כבר שם, מתרפקת ומתחנפת וגם מוכנה ללכת איתו/ה.
גם היום קל מאד לשבות אותה בדברי חיבה וחיוכים אבל היא יותר מבינה את הגבולות, כמו גם את הסכנות של דיבור או הליכה עם זרים.
אבל יש מצבים שאני עדיין לא כל כך בטוחה איך עליי להתנהג בהם. לדוגמא: אתמול הייתה בשיעור נסיון לחוג בלט. לאורך השיעור היא ניסתה שוב ושוב למשוך תשומת לב ע"י תנועות מוטעות ומוגזמות כדי למשוך את תשומת לב המורה ושיבוא לתקן. לקראת סוף השיעור גם נצמדה אליו וחיבקה אותו.
הסברנו לה כמה וכמה פעמים שחיבוקים זה למשפחה וגם לחברים, אבל לא למורים. זה קורה גם עם המורה שלה בביה"ס, מורים של חוגים וגם עם אמהות של ילדם אחרים.
זה גורם לי למבוכה ואני לא בטוחה שלאסור עליה לחבק את המורים/הורים אחרים זו בהכרח השיטה הנכונה.
האם מוכרת לכם ההתנהגות הזו מילדיכם? אשמח לשמוע על התמודדות מנסיון או איך לדעתכם כדאי לנהוג.
