רצון טוב ותחושות אישיות - מה אתם עושים כש...

[tlingit]

רצון טוב ותחושות אישיות - מה אתם עושים כש...

כמו שקורה כאן בפורום, בוודאי קורה לכם גם בחיים הפרטיים שפונים אליכם להתייעץ בעניינים הקשורים לאימון אישי תמיד יותר קל לגבי הדברים שאנחנו מסכימים איתם, אבל מה עם הצד השני? מה קורה כשמתייעצים אתכם לגבי התחלת אימון עם מאמן/מאמנת שאתם לא מעריכים? מה אתם עושים כשמתייעצים איתכם על לימודים בבי"ס שאתם לא מעריכים?

 

[Yin]

כשמבקשים את דעתי - מקבלים אותה

אם זה בית ספר שאני לא מעריך מבחינה מקצועית, אני אומר זאת ללא כחל ושרק וגם מנמק. זו לא עילה לפסילה, זו דעה טכנית. כנ"ל לגבי מאמנים. אגב, היו מקרים שלא קיבלו את דעתי, הלכו ללמוד ונהנו מאוד. עדי

 

[מראת דרך]

יושרה

אני חושבת שתמיד יש לתת ביטוי למה שאתה מרגיש - לטוב ולרע. חלק חשוב במה שאני מלמדת הוא להיות כנה ואמיתי תמיד, לא תמיד הדיעה שלך תתקבל וזה בסדר גמור - לא בהכרח מה שנכון עבורך נכון ומתאים לאחר. אם נשאלתי לדעתי בנושא מסויים - אני אומר את דעתי ואשתדל גם להצדיק אותה באמצעות מה שידוע לי על אותו נושא (מקום לימודים / מאמן וכיוצ'). אבל חשוב להבחין בין להביע את דעתך לבין ללחוץ את האדם שמולך לפעול בדרך שלך.

 

[יעל נועם]

"זו דעתי

וכך אני חושבת / מרגישה לגבי ביה"ס / מאמן או כל דבר אחר. לי זה התאים / לא התאים" - זו התשובה שאתן והשומע יעשה איתה מה שהוא רוצה ומתאים לו. אפשר לשאול מה הוא מחפש / מה מתאים לו / מה לא מתאים לו - קווים אדומים וכו' - ואז לענות ספציפית.

 

[תלתלית3]

יושרה - אינטגרטי

את אמורה להיות ישרה ולומר שזו דעתך ויכולות להיות דיעות אחרות. כמובן לנמק מדוע לא. אותו אדם אמור לבחון עוד דיעות. בב' טליה