רציתי לגלות... רציתי !

[חלומות לילה]

רציתי לגלות... רציתי !

יום כיפור - יום שכולו אמת, ובקשת סליחה. כל אחד עושה את חשבון הנפש של עצמו. אז החלטתי שזהו, נמאס לי! נמאס לי לחיות בשקר! נמאס לי להודיע שאני "סטרייט", ולשקר לכולם בפנים,

(קצת הסטוריה = הכל התחיל במהלך כיתה ז´ כשהתחלתי לשים-לב לכך שבנים מושכים אותי, ואני חולם עליהם בלילה... ולא על בנות. בהתחלה ניסיתי להפסיק, שיקרתי לעצמי, חשבתי שאני "יצא" מזה. בהמשך כיתה ח´ כבר השלמתי עם העובדה - ושנאתי את עצמי על זה. שנאתי להיות הומו. ניסיתי הכל - וחשבתי שאפשר לצאת מזה... לא גיליתי לאף אחד, ולא רציתי. )

הלכתי כהרגלי כבכל שנה למרכז המסחרי ליד לביתי, והספקתי לפגוש את כל השכבה שלי... התכוונתי לגלות להם רק מאוד מאוחר...

ידעתי תמיד מה הם חושבים על הומואים, ידעתי כמה זה דוחה את החברים שלי, ומסקרן את החברות, ידעתי מה הם חושבים על לסביות, כמה זה מגרה את הבנים ודוחה את הבנות... ידעתי בדיוק מה התגובה שלהם תהיה,

אבל כל התוכנית שלי "השתבשה" כאשר עבר לידינו הומו - שיצא מהארון. הוא הלך על עקבים וג´ינס נשים - ועינטז. שמעתי את הצחוקים, כמה יורדים עליו, שמעתי את הבנים מהשכבה שלי "מרביצים" בדיחות של הומואים לידו - ואז התחילו ההצקות - "הי, ילד - אני מגרה אותך? בא לך עלי? "

ידעתי גם שהורי לא יקבלו זאת בשתיקה, וידעתי כמה המשפחה שלי (המורחבת) לא אוהבת הומואים, לאחר שידיד משפחה טוב יצא מהארון.

רציתי לגלות... רציתי ! אבל זה לא יצא.... המשכתי לחיות בשקר, המשכתי לשקר...

 

[BlueCat]

אז אולי הגיע הזמן להפסיק?

לא שאני דוגמה, אבל אם זה גורם לך כל כך הרבה ייסורים- אולי הגיע הזמן לצאת מצינוק הזה שכולא אותך?

 

[resputin]

תראה..

המצב שלי עוד איכשהו יותר טוב משלך. החברים שלי יודעים ומקבלים, תומכים ואוהבים- לא היה אכפת להם, ובוא אני אומר לך את האמת- אם החברים שלך, הם באמת חברים שלך, ואוהבים אותך בגלל מי שאתה -לא יפריע להם. נכון, שוק-שוק, אבל זה יעבור. עכשיו בקשר למשפחה... תראה, ההורים שלי קצת חיים בעידן האבן בכל הקשור להומואים ולסביות. לא נגיד שונאים, נגיד בסדר- כל עוד זה לא הילדים שלהם.. אבל נראה לי, ועכשיו אפילו יותר, שאמא שלי יודעת. עזבו את התקרית המצערת עם החבר לשעבר, עזבו את ההליכה למצעד הגאווה כי.. ככה.. דיברתי אתמול עם חבר שלי בקשר למסיבה בקומה, ואיך בקומה בדר"כ, ובעודי מדבר בקול רם (דהיינו יחסית צועק, מה? זה חדר עם דלת כמעט אטומת קול, אולי היא לא שמעה!) "אבל אתה ידוע כמה קשה למצוא שם? יש אולי איזה רבע דו מיניים ואולי עשירית הומואים!" ואז מיידית בום! הדלת נפתחת עם השאלה של "תשאיר את הדלת פתוחה, אני הולכת" -אממ... שמעה? לא שמעה? מי יודע.. אז לאחר הסיפור הזה אני אומר, שכל עוד שאני גר מתחת לקורת הבית שלהם, אני אשאר בארון. בגיל 18 כשאני אעבור לדירה שלי (יש לי כבר דירה), ואח"כ אלך לי לצבא- באמת שאין לי בעייה לומר בגיל 21 "אמא, אבא תכירו:_____ החבר שלי".

 

[taxi555]

לא.. אל תצא עדיין

אם אתה לא מרגיש בטוח בעצמך!!! אז אל תצא מהארון. תחכה בסבלנות תן לעצמך תזמן להשלים אם מה שאתה, ורק אחרי זה יהיה לך סיבה לצאת מהארון. ואם אתה לא מקבל את עצמך למה שהאנשים בחוץ יקבלו את זה??? {ככה כל הומופוב חושב עלייך בלי קשר למה אתה חושב על עצמך} אז לא משנה מה בהצלחה לך ולנו וחג שמח ביייייי

 

[נצח-ישראל]

הי ילד!

תרגע ותקשיב: אין לך מה לפחד. מה שאתה עובר זה טבעי - בהתחלה יש הדחקה, ולאחר מכן שנאה עצמית, רק לאחר מכן באה ההשלמה. התהליך אצלך לא הסתיים ולכן לא כדאי לך לצאת מהארון. צא מהארון רק כשתהיה שלם עם עצמך, ובינתיים תמשיך לשחק אותה סטרייט, מה אכפת לך? זה לא נקרא לחיות בשקר, כי אתה בעצמך עדיין לא גיבשת את זהותך המינית. רק בסוף תהליך ההתבגרות מתגבשת הזהות המינית סופית. אין שום סיכוי שהסביבה תקבל אותך אם אתה לא מקבל את עצמך. תן לך זמן - הזמן שדרוש לך להתבגר רגשית. יציאה מהארון היא חוויה שיכולה להיות מאוד טראומטית אם היא נעשית בזמן הלא נכון. דע לך, לא נשארים בארון לנצח. בסופו של דבר דברים אצלך ישתנו, אתה תתבגר, וכל ההסתכלות שלך על הנטייה המינית שלך תהיה שונה. להיות גיי זה חלק מהאישיות שלך, לא אישיותך כולה. לצאת מהארון בסביבה הומופובית בגיל צעיר מדי, יכול לגרום לך יותר נזק מתועלת. תעשה טובה לעצמך, וחכה לגיל שבו תעמוד ברשות עצמך יותר, וכבר לא יהיה לך אכפת מה סביבתך חושבת עליך. מקווה שעזרתי. נצח.

 

[adiko]

הייתי רוצה שתיצור איתי קשר באיסייקו

135313046 אשמח לדבר איתך