הכל תלוי בו...מי הוא?
נכון, הלחן עצוב המילים מתארות אווירה נוסטלגית (שזה לא בהכרח עצוב) אבל לדעתי השיר הזה מדבר יותר על בדידות והתלבטויות. השיר מתחיל בתחושת ניכור שמגיע מהמשקפיים הכהים, שקט מסביב כל מה שניתן לשמוע זה שני אנשים מנגנים, אבל לא פה, במגרש, רחוק. עיר בלבן (לבן, שקט, רוגע, שלווה) סרט ישן (לא יודע מה איתכם, אבל סרט ישן גם מקנה לי תחושה כזאת של שקט (יש מי שיחשוב על מערבונים, אני דווקה מדמיין סרטים אילמים בשחור לבן) אבל אז נכנסת לתמונה ריח מתוק וכתוב "הוא במרחוק אליה". האם מדובר בריח המתוק? או במישהו/משהו אחר? וההוא הגיע, לאט ובטוח עולה במדרגות דופק בדלת, היא לא פותחת צועק, אבל עדיין סגור אז הוא נרגע קצת, הוא מבקש... וההתלבטות חוזרת, שוב אותם משפטים היא שמעה כבר את הכל, וכעת עליה להחליט אם היא תפתח את הדלת, היא תקבל אותו איך שהוא, והיא יודעת כבר איך הוא אם היא לא תקבל אותו, זה סופי. כאן זה נגמר. אבל מה שלא יהיה שהיא תחליט, זה הרגע לעשות את זה. רק עכשיו, אין מחר. אז התחלנו בשקט, הרגשנו קצת עצוב. פתאום משהו קרה, והשיר כבר לא מדכא, הוא דווקא מותח. והנה היא החליטה. הדלת נפתחה, שוב הם חבוקים. אני לא בטוח אם השיר עצוב, הרי הסוף נשמע אופטימי. אבל עדיין יש את סימן השאלה שמעלה הלחן שלו. פה אני מתחיל לחשוב שהסיפר שמאיר מספר כאן הוא לא קצר כמו שנראה במבט ראשון. היא לבד הוא הגיע היא התלבטה לבסוף הם ביחד המילים ברורות, אבל שוב, מה הלחן גרם לי להרגיש. אז נזכרתי בתחושה הראשונה שלי, נוסטלגיה. אז היא לבד... נכון... אז הוא הגיע... גם נכון... אבל היא לא תמיד הייתה לבד, וזו לא הפעם הראשונה שהוא נכנס לחייה. היא הכירה אותו כבר, שוב אותם משפטים, שוב אותה התלבטות. אז לקבל אותו? אולי נגמור עם זה אחת ולתמיד? לא. שוב היא קיבלה אותו. שוב אותו סיפור. עד הפעם הבאה שהיא תברח. עד הפעם הבאה שהוא יחזור אליה. ואז נתחיל שוב מחדש. עצוב? לא יודע שמח? אם נהיה אופטימיים השיר הזה גרם לי להרגיש הרבה דברים, אבל אם עלי לבחור את התחושה ששלטה בי בעיקר, אז אני חייב לומר שזה היה חוסר אונים.