תודה,
ואשתף, אני בת 19 כרגעת השתחררתי מהצבא ושבוע הבא אני עוזבת את ארצנו הקטנטונת לטובת פריז היפה, שם אני הולכת ללמוד. בכל שנותי בתיכון לא הצלחתי להגיע לציונים טובים (לסביבות ה90 הגעתי לעיתים רחוקות). זה היה נראה לי מוזר ולא מובן איך כולם מצליחים ללמוד לכל המבחנים, ולקבל כאלה ציונים. למרות דשהמבחנים בכלל לא הזיזו לי. לא נהגתי להופיע בבי"ס ואם כן הייתי יוצאת מלא פעמים החוצה בשיעורים כי איבדתי את הסבלנות שם. כי השעורים היו כל כך מטומטמים. תמיד כשלמדתי למבחנים [רק לחשובים] הייתי מרגישה כאילו אני לא יכולה ללמוד כאילו שם דבר לא נכנס לי לראש [בהתחשב בכך שהצלחתי להתרכז ולקרוא את החומר...] אבל רוב הפעמים יצאתי עם ציונים בסביובות ה80. {וכך גם הבגרויות שלי, מעל ובסביבות ה80}. תמיד הרגשתי שמשהו מפריע לי למצות את היכולות שלי. רציתי מאוד לעבור אבחון אבל לא ידעתי לתת שם לזה לכן לא ידעתי איך להגיע לזה. ניסתי איך שהוא לבקש מההורים שלי אבל הם הגיבו ואמרו שזה בגלל שאני לא לומדת מספיק ודברים אחריםן מסיכים את דעתי. יש לי בעיה לסיים דברים, להתרכז בפרטים קטנים. אם אני מפסיקה באמצע אני רוב הסיכויים שאני לא אמשיך. אני לפעימם כותבת עם שגיאות כתיב {מחליפה א ו -ה כ - ח - ק א ו -ע וכו...}, אני מבלבת אותיות במילה כשאני מדברת ומחליפה מילים במפשט. {לא תמיד} אני חסרת סבלנות {אני עובדת על זה!} ואנרגטית. מצליחה להגיע לרמות ריכוז {מאוד מאוד מאוד גבוהות} רק כשאני עוסקת באומנות. לא ידעתי שאני מסוגלת לזה בכלל! אני מעדיפה לא לקרוא הוראות של מוצר חדש אלא לשחק בו ורק אז אולי לקרוא את ההוראות אם לא הצלחתי. אני מעדיפה ללמוד מהטעויות, ולבדוק לבד מאשר לקרוא. גם בבי"ס נגיד בספרות - אז העדפתי לקרוא את הספר אחרי שלומדים אותו. נורא תיסכל אותי שאני יודעת שאני יכולה יותר אבל פשוט לא מצליחה להוציא את זה ממני. ואם הייתי לומדת יותר ימים למבחן זה גם לא היה קורה כי לא הייתי מסוגלת למוד יותר למבחן. גם לי יש נטייה לדחות דברים, אני מעופפת ונוטה להיות חולמנית ברוב שעות היום מאבדת דברים שלפני רגע היו לי ביד. וזה לא מזיז לי ככ למען האמת. את האמת שאני די מבולגנת קשה לי מאוד לשמור על הסדר בבית. לפעמים שאני הולכת ברחוב אני מפילה דברים [חברים או אנשים אומרים לי שהפלתי] או שאני נתקעת באנשים {כן אני לא שמה לב} יש לי חברים שמצליחים להבין אותי אפילו כשאני אומרת שתי מילים מבולגנות שלא קשורות ומנסה להוציא מזה משפט..... וזה משמח אותי כי לא תמיד קל לי להביע את עצמי כי אני הולכת לאיבוד. אבל כשאני מצליחה אני מבעיה את עצמי מאוד טוב. או שאני אומרת מילה וממשיכה עם תנועות בידים כי אין לי כוח לדברץ זה נחמד שמבינים אותי ככה. בכל מקרה, אקצר, ואגיד שבימים הנותים לי פה אני אנסה לברר את זה. אתם יודעים איך? אם אפשר דרך קו"פח? זה מפיח בי קצת תקווה שזה לא "בגללי" כלומר זה לא משהו שחסר לי, זה איזה משהו שלא קורה בגללע לא אשמתי שאני לא משתדלת מספיק. שיש דרך שבה אני אוכל להגיחע להישגים גבוהים יותר. וזה מחזק בי את הדיעה שאכן בתחומי האומנות אני אצליח יותר כי בהם אני יכולה להתרכז ממש ממש חזק בלי בעיה . {אבל עדיין עם הבעיה לסיים ולהמשיך דברים} תודה על האוזן הקשבת! אשמח לקבל עזרה!