|טוסט| שרעפים לשבת בבוקר |חביתה|
רציתי לחלוק אתכם כמה מחשבות בעקבות
המאמר מההודעה הקודמת, אבל לפני כן הרשו לי להסביר ולסכם את סיפור הטראומה של "ספגטים". "ספגטים" היא סוג של מוסד קולינרי (מוסד=כל מקום ששורד יותר משנה, ובמקרה הזה כבר יותר מעשור) שהוא כמו שאומרים באנגלית "פוני של טריק אחד", והטריק הוא (השם די מסגיר את זה) ספגטי. אטריות עגולות, נו. המטבח האיטלקי תרם לעולם עשרות סוגי אטריות (כולל אפילו
הסוג הזה), ולכל צורה יש את הרטבים שמתאימים לה. ב"ספגטים" מגישים רק ספגטי, כאמור, אבל עם רטבים של פסטות אחרות. לא נורא. הבעיה היא שהם גם מתיימרים להמציא מחדש את הרטבים, וזאת כבר יומרה שאין (ולא יכול להיות) לה כיסוי. למשל פוטנסקה, הרוטב של הזונות
בנאפולי. האגדה מספרת שהוא נולד כשהן לא יכלו לצאת מהבית לשוק, והיו מבשלות רוטב מקופסאות שימורים: אנשובי, צלפים וזיתים שחורים. וזהו.
אז לזונה במטבח של "ספגטים" זה לא הספיק, היה דחוף לה לשים גם פלפלים ירוקים. מותק, למה לא תשימי גם שוקולד? זה מתאים באותה מידה. עכשיו אני (לחלקכם זה יבוא בהפתעה) הומו, ואין לי דאגות כמו קניית חיתולים או משכנתא על הראש. בסך הכל אני רוצה לאכול את הפוטנסקה שלי בשקט, כמו זונה אחרי יום עבודה קשה. ב"ספגטים" לא נותנים לעשות אפילו את זה.
הבוקר (שבת) הלכתי לחוויה מתקנת במסעדה שכן נותנת כבוד לאוכל שלה: הבראסרי בכיכר רבין. למי שלא מכיר זאת מסעדה חדשה שפתוחה מסביב לשעון (מעכשיו ועד פסח, כמו שהסבירו לי שם). המיקום: ליד סטארבקס. האוכל: דיינר צרפתי (
דיינר=בראסרי בצרפתית). האווירה: ניו יורק. הלקוחות: הרצליה-רמת השרון
. בשבת בבוקר מגישים שם ביצים בנוסח בנדיקט, שזה הדבר הכי נעים שאפשר לעשות מביצים: טוסט חלה, מכוסה בשינקן שעליו מונחות שתי ביצים עלומות (שטוגנו על מחבת אדים עד לשניה לפני שהחלמון נקרש) מעולפות ברוטב הולנדייז ומעוטרות (תוספת מיותרת שלא נמצאת במתכון המקורי, אבל גם לא מפריעה כמו פלפל ירוק) בעלי תרד חלוטים. טעיייייייייים
כל זה (פלוס
קפה ו
קמפארי תפוזים עולה רק 42 ש"ח, שזה - אהמ - לא מעט אבל שווה את התמורה. עכשיו קמפארי יכול לחייך. |אמוטיקון של אמט| בוקר טוב גם לכם |אמוטיקון של קוקי|