רציתי לחלוק חוויה מוזרה ../images/Emo11.gif
לפני כמה ימים הסכמתי לראיון עם שתי בנות שלומדות פסיכולוגיה שפנו אלי דרך המסר בקשר למחקר על אמהות לילדים בני שנה. לא שמתי לב אבל במסר הם פנו אלי כמשתתפת בפורום "הריון לאחר אובדן" (אני גולשת שם לפעמים ומלווה בנות יקרות שאני מכירה עוד מימי הריון ולידה אבל לא חוויתי שום אובדן לשמחתי). בכל מקרה הן הגיעו מרחוק ואז התבררה הטעות שלי. כדי שהדברים לא יהרסו להן לגמרי אמרתי אולי תעזור לכן השוואה למישהי שעברה הפלה יזומה. בקיצור התחלנו לדבר. ההפלה שלי הייתה לפני 8 שנים בלב שלם בלי הרבה התלבטויות. ההריון היה לא רצוי, מחבר שכבר נפרדתי ממנו הייתי צעירה וזה ממש לא התאים. היה רגע אחד של התלבטות כשראו דופק באולטרסאונד (עד אז חשבתי שכל מה שיש זה 2-3 תאים לא חשבתי שממש יש דופק) אבל גם זה עבר. מאז מדי פעם חולפות לי מחשבות בראש מה היה קורה לי אם הייתי מחליטה לשמור את ההריון, איך הוא היה נראה, בן כמה הוא היה וכד' (למרות שההפלה הייתה ממש בתחילת ההריון משום מה אני בטוחה שזה היה בן). בקיצור הן התחילו לשאול שאלות ופתאום בלי שום הזהרה מוקדמת קלטתי משהו שבכלל לא הייתי מודעת לו. לעובר ההוא היו פנים. הייתי בטוחה שאני יודעת איך הוא נראה. והפנים הללו ליוו אותי גם ההריון עם מתן. וכשמתן נולד ציפיתי שהוא יראה בדיוק כמו שדמיינתי את העובר הקודם. וכשהוא נולד אחר לגמרי לקח לי כמה שבועות להתגבר על זה. אז חשבתי שאני מתגברת על אכזבה שהוא לא דומה לי אבל רק עכשיו פתאום הבנתי שהאכזבה הייתה על זה שהוא לא דומה לו...ופתאום העיניים התמלאו דמעות ולא יכלתי לדבר. וזה הפלה יזומה. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עוברות הבנות הללו כשזה הריון רצוי.
לפני כמה ימים הסכמתי לראיון עם שתי בנות שלומדות פסיכולוגיה שפנו אלי דרך המסר בקשר למחקר על אמהות לילדים בני שנה. לא שמתי לב אבל במסר הם פנו אלי כמשתתפת בפורום "הריון לאחר אובדן" (אני גולשת שם לפעמים ומלווה בנות יקרות שאני מכירה עוד מימי הריון ולידה אבל לא חוויתי שום אובדן לשמחתי). בכל מקרה הן הגיעו מרחוק ואז התבררה הטעות שלי. כדי שהדברים לא יהרסו להן לגמרי אמרתי אולי תעזור לכן השוואה למישהי שעברה הפלה יזומה. בקיצור התחלנו לדבר. ההפלה שלי הייתה לפני 8 שנים בלב שלם בלי הרבה התלבטויות. ההריון היה לא רצוי, מחבר שכבר נפרדתי ממנו הייתי צעירה וזה ממש לא התאים. היה רגע אחד של התלבטות כשראו דופק באולטרסאונד (עד אז חשבתי שכל מה שיש זה 2-3 תאים לא חשבתי שממש יש דופק) אבל גם זה עבר. מאז מדי פעם חולפות לי מחשבות בראש מה היה קורה לי אם הייתי מחליטה לשמור את ההריון, איך הוא היה נראה, בן כמה הוא היה וכד' (למרות שההפלה הייתה ממש בתחילת ההריון משום מה אני בטוחה שזה היה בן). בקיצור הן התחילו לשאול שאלות ופתאום בלי שום הזהרה מוקדמת קלטתי משהו שבכלל לא הייתי מודעת לו. לעובר ההוא היו פנים. הייתי בטוחה שאני יודעת איך הוא נראה. והפנים הללו ליוו אותי גם ההריון עם מתן. וכשמתן נולד ציפיתי שהוא יראה בדיוק כמו שדמיינתי את העובר הקודם. וכשהוא נולד אחר לגמרי לקח לי כמה שבועות להתגבר על זה. אז חשבתי שאני מתגברת על אכזבה שהוא לא דומה לי אבל רק עכשיו פתאום הבנתי שהאכזבה הייתה על זה שהוא לא דומה לו...ופתאום העיניים התמלאו דמעות ולא יכלתי לדבר. וזה הפלה יזומה. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עוברות הבנות הללו כשזה הריון רצוי.
