hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
הספר מתרחש לאורך שתי תקופות זמן עיקריות, ועוד תקופת זמן אחת, שאיננה עיקרית. הספר מתרחש ברובו בין השנים 2005-2006 ובין השנים 2015-2016, כאשר קודם כל אנחנו מתחילים מתקופת הזמן של 2005-2006 ומסיימים איתה, ואז עוברים אל תקופת הזמן של 2015-2016 ואז הקו עלילה של התקופת זמן הזאת נמשך עד סוף הספר, חוץ מאשר בחלק השלישי והאחרון של הספר כאשר העלילה מתחלקת בין 2016 ל-1997, ולפעמים אנחנו בקו הזמן של 2016 ולפעמים בקו הזמן של 1997 כאשר זה מתחלף לכל אורך השליש האחרון של הספר.
הספר עוקב בעיקר אחרי שני חברים, החולקים תאריך לידה משותף. לאחד קוראים אוסטין אברגרין ולשני קוראים ג'יידן ג'רארד. הספר עוקב אחריהם בין השנים 2005-2006 כאשר הם בין הגילאים 7 ו-8, ואז שוב בין 2015 ל-2016 כאשר הם בין הגילאים 17 ו-18, כאשר בשליש האחרון של הספר אנחנו גם חוזרים כל הדרך אחורה עד ל-1997 ונחשפים למערכות היחסים הזוגיות בין אמא ואבא של אוסטין, ואמא ואבא של ג'יידן, בצעירותם.
בכל מקרה, אוסטין וג'יידן דומים זה לזה במובנים מסוימים, אבל שונים זה מזה במובנים אחרים, והם יותר שונים זה מזה מאשר מה שהם דומים זה לזה, כך שמערכת היחסים החברית שביניהם היא לא תמיד הכי הגיונית, אבל היא קיימת.
החיים של אוסטין וג'יידן לא קלים, כאשר החיים של ג'יידן הם גרועים יותר משל אוסטין.
אוסטין התייתם מאב כשהוא היה בן 7 וכחצי שנה לפני היכרותו עם ג'יידן. אבא של אוסטין מת בתאונת דרכים והוא היה חולה פרקינסון, ככה שיש חשש שאוסטין עלול לרשת את הפרקינסון של אביו (שעלול להתפרץ אצלו עצמו בהמשך חייו ועלול שלא). בעקבות ההתייתמות מהאב, אוסטין מתחיל לסבול מאכילה רגשית ומשמין. אוסטין אף-פעם לא מגיע ממש למצב של מה שאפשר לקרוא לו "השמנה" ואי-אפשר באמת להגיד עליו שהוא "שמן", אבל הוא הופך לקצת צ'אבי כזה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. נו, אתם מבינים אותי. מלא כזה. בעקבות המצב, אוסטין מתחיל לסבול מהצקות בבית-ספר בגלל המשקל שלו ולמרות שהוא באמת לא כזה-כזה שמן. אבל נו, אתם יודעים. ילדים בבית-ספר וכל זה. הם "לא צריכים הרבה" בשביל לשפוט את האחר ולהיות נבזיים.
בכל מקרה, בנוגע לג'יידן, אתם יושבים? יש עכשיו תפנית אפלה ודרמטית בעלילה.
הוא נולד עם רגל אחת קצת קצרה יותר מהשנייה אז הוא נכה ונעזר במקל הליכה בהליכתו, מה שכמובן הופך אותו לקורבן של בריונות מצדם של הילדים האחרים בבית-ספר הראשון שלו, מה שגורם לו להחליף בית-ספר בין סוף כיתה ב' לתחילת כיתה ג', וככה הוא מכיר את אוסטין, שלומד ביחד איתו באותה הכיתה בבית-ספר החדש.
שני הילדים, למרות ההבדלים שביניהם, הופכים לחברים על רקע הגילוי המשעשע-משהו שנולדו באותו יום של אותו החודש של אותה השנה, ואף באותו בית החולים, ועל רקע חייהם הקשים והקשיים שהם מתמודדים איתם.
בקו הזמן של 2005-2006 ובעודם בכיתה ג', אוסטין נדמה בתור הדמות הראשית ביותר של הספר, כאשר העלילה מתרכזת בו מעט יותר מאשר בג'יידן, ובמאבקו במשקל של עצמו ומאמצו להרזות, כמו גם מאבקו להגיע להשלמה עם אובדן אביו ומאבקו בבריונות שהוא חווה בבית-הספר על רקע משקלו העודף, כאשר באותו הזמן, ג'יידן, כמו בבית-הספר הקודם שלמד בו, סובל מבריונות מצדם של הילדים האחרים על רק נכותו הפיזית המולדת. שני הילדים כאמור הופכים לחברים ומשמשים ככתף תומכת אחד לשני.
בקו הזמן של 2015-2016, המהווה את קו הזמן העיקרי ביותר של הספר ושבקו הזמן הזה מתרחש רוב הספר, אוסטין וג'יידן מבוגרים בעשר שנים, וכבר אינם בגיל 7, בתחילת קו הזמן של 2005-2006, ב-2005, ואז 8 בהמשך קו העלילה ההוא, ב-2006, אלא בני 17, ב-2015, ולאחר מכן 18, ב-2016.
בתחילת קו הזמן של 2015-2016, אנחנו לומדים בקצרה על שקרה בעשר השנים האחרונות. אוסטין הצליח לחזור למשקל תקין והצליח ללמוד לחיות ללא אביו ועם געגועיו אליו. הוא גם לא סובל יותר מהצקות בבית-ספר, הוא הפך ליותר ויותר פופולארי עם השנים על רקע יכולותיו החברתיות הגבוהות ומראהו החיצוני הנאה במיוחד, והוא נשיא מועצת התלמידים לשנת הלימודים 2015-2016.
ג'יידן מצידו, כבר לא סובל מבריונות גם הוא במשך שנים רבות אחורה, במיוחד על רקע גדילתם של הילדים והילדות בבית-הספר והפיכתם לנערות ונערים צעירים, מה שגורם להם להתבגר נפשית ולהבין שלהציק ולצחוק על הילד הנכה בגלל הנכות שלו, זה לא מגניב. זה כשלעצמו נחמד, אבל הבעיה היא שג'יידן מאוד הושפע לרעה מכל מה שקרה לו בחיים ולכן על אף שכבר אינו סובל מבריונות על רקע נכותו, בגלל שהוא כן סבל מבריונות על רקע נכותו בעברו, ובגלל נכותו עצמה שאיתה הוא מתמודד כל חייו ושלעולם לא תיתן לו להיות בן-אדם רגיל לחלוטין בכל מאת האחוזים, הוא הפך להיות עם השנים לאדם מריר ומדוכא, ושקע במרה שחורה. הוא כועס, פסימי, ולא נחמד, אם להתנסח בלשון המעטה. הוא לא פופולארי בבית-הספר גם אם כבר לא סובל מבריונות. אוסטין הוא חברו היחיד. הוא בודד והוא נוהג הוא בעצמו לנקוט בבריונות מידי פעם בפעם כלפי תלמידים אחרים בבית-הספר, ולמען האמת, הרבה אנשים קצת מפחדים ממנו.
קו העלילה של 2005-2006 עוסק בעיקר במאבקיו של אוסטין להרזות, להגיע להשלמה עם מות אביו ולא לסבול יותר מבריונות בבית-הספר, בעוד שקו העלילה של 2015-2016 עוסק בעיקר במאבקו של ג'יידן להגיע להשלמה עם עברו, להשתחרר מעברו, לא לתת לעברו להגדיר את האדם שהוא היום ואת עתידו, ובאופן כללי להפוך לאדם טוב יותר ומאושר יותר. וכמובן שאוסטין נמצא שם בשבילו ועוזר לו בהשגת כל הדברים האלו לכל אורך הדרך.
אבל בהתחלה, בהתחלה של קו העלילה של 2015-2016 המצב הוא בעצם כל-כך גרוע, וג'יידן כל-כך מאוכזב מהעולם ומהחיים, והוא כל-כך מריר, כועס ופסימי, עד כדי כך שכל-כך פשוט לא אכפת לו יותר, והוא כל-כך לא שם ז*ן, עד כדי כך שבהתחלה הוא בכלל אפילו לא רוצה להילחם למען עצמו, למען שיפור מצבו החברתי ולמען השתפרותו שלו כאדם על-מנת להפוך לאדם טוב יותר ומוסרי יותר ולהפסיק להיות ז*ן לכולם כל הזמן, ככה שבהתחלת קו העלילה ההוא, למשך זמן מה שם, אפילו לגייס את ג'יידן למען מאבק למען עצמו ושיפור חייו, אפילו זה סוג של מאבק בפני עצמו עבור אוסטין שמנסה לעזור לו ושמעולם לא ויתר עליו לא משנה מה הוא עשה ולאיזה בן-אדם קשה, לא נחמד ולעיתים אפילו אכזרי הוא הפך להיות בעקבות כל מה שקרה לו.
וזאת עלילת ספרי העתידי, "חיים קטנים".
מה דעתכם?
הספר עוקב בעיקר אחרי שני חברים, החולקים תאריך לידה משותף. לאחד קוראים אוסטין אברגרין ולשני קוראים ג'יידן ג'רארד. הספר עוקב אחריהם בין השנים 2005-2006 כאשר הם בין הגילאים 7 ו-8, ואז שוב בין 2015 ל-2016 כאשר הם בין הגילאים 17 ו-18, כאשר בשליש האחרון של הספר אנחנו גם חוזרים כל הדרך אחורה עד ל-1997 ונחשפים למערכות היחסים הזוגיות בין אמא ואבא של אוסטין, ואמא ואבא של ג'יידן, בצעירותם.
בכל מקרה, אוסטין וג'יידן דומים זה לזה במובנים מסוימים, אבל שונים זה מזה במובנים אחרים, והם יותר שונים זה מזה מאשר מה שהם דומים זה לזה, כך שמערכת היחסים החברית שביניהם היא לא תמיד הכי הגיונית, אבל היא קיימת.
החיים של אוסטין וג'יידן לא קלים, כאשר החיים של ג'יידן הם גרועים יותר משל אוסטין.
אוסטין התייתם מאב כשהוא היה בן 7 וכחצי שנה לפני היכרותו עם ג'יידן. אבא של אוסטין מת בתאונת דרכים והוא היה חולה פרקינסון, ככה שיש חשש שאוסטין עלול לרשת את הפרקינסון של אביו (שעלול להתפרץ אצלו עצמו בהמשך חייו ועלול שלא). בעקבות ההתייתמות מהאב, אוסטין מתחיל לסבול מאכילה רגשית ומשמין. אוסטין אף-פעם לא מגיע ממש למצב של מה שאפשר לקרוא לו "השמנה" ואי-אפשר באמת להגיד עליו שהוא "שמן", אבל הוא הופך לקצת צ'אבי כזה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. נו, אתם מבינים אותי. מלא כזה. בעקבות המצב, אוסטין מתחיל לסבול מהצקות בבית-ספר בגלל המשקל שלו ולמרות שהוא באמת לא כזה-כזה שמן. אבל נו, אתם יודעים. ילדים בבית-ספר וכל זה. הם "לא צריכים הרבה" בשביל לשפוט את האחר ולהיות נבזיים.
בכל מקרה, בנוגע לג'יידן, אתם יושבים? יש עכשיו תפנית אפלה ודרמטית בעלילה.
הוא נולד עם רגל אחת קצת קצרה יותר מהשנייה אז הוא נכה ונעזר במקל הליכה בהליכתו, מה שכמובן הופך אותו לקורבן של בריונות מצדם של הילדים האחרים בבית-ספר הראשון שלו, מה שגורם לו להחליף בית-ספר בין סוף כיתה ב' לתחילת כיתה ג', וככה הוא מכיר את אוסטין, שלומד ביחד איתו באותה הכיתה בבית-ספר החדש.
שני הילדים, למרות ההבדלים שביניהם, הופכים לחברים על רקע הגילוי המשעשע-משהו שנולדו באותו יום של אותו החודש של אותה השנה, ואף באותו בית החולים, ועל רקע חייהם הקשים והקשיים שהם מתמודדים איתם.
בקו הזמן של 2005-2006 ובעודם בכיתה ג', אוסטין נדמה בתור הדמות הראשית ביותר של הספר, כאשר העלילה מתרכזת בו מעט יותר מאשר בג'יידן, ובמאבקו במשקל של עצמו ומאמצו להרזות, כמו גם מאבקו להגיע להשלמה עם אובדן אביו ומאבקו בבריונות שהוא חווה בבית-הספר על רקע משקלו העודף, כאשר באותו הזמן, ג'יידן, כמו בבית-הספר הקודם שלמד בו, סובל מבריונות מצדם של הילדים האחרים על רק נכותו הפיזית המולדת. שני הילדים כאמור הופכים לחברים ומשמשים ככתף תומכת אחד לשני.
בקו הזמן של 2015-2016, המהווה את קו הזמן העיקרי ביותר של הספר ושבקו הזמן הזה מתרחש רוב הספר, אוסטין וג'יידן מבוגרים בעשר שנים, וכבר אינם בגיל 7, בתחילת קו הזמן של 2005-2006, ב-2005, ואז 8 בהמשך קו העלילה ההוא, ב-2006, אלא בני 17, ב-2015, ולאחר מכן 18, ב-2016.
בתחילת קו הזמן של 2015-2016, אנחנו לומדים בקצרה על שקרה בעשר השנים האחרונות. אוסטין הצליח לחזור למשקל תקין והצליח ללמוד לחיות ללא אביו ועם געגועיו אליו. הוא גם לא סובל יותר מהצקות בבית-ספר, הוא הפך ליותר ויותר פופולארי עם השנים על רקע יכולותיו החברתיות הגבוהות ומראהו החיצוני הנאה במיוחד, והוא נשיא מועצת התלמידים לשנת הלימודים 2015-2016.
ג'יידן מצידו, כבר לא סובל מבריונות גם הוא במשך שנים רבות אחורה, במיוחד על רקע גדילתם של הילדים והילדות בבית-הספר והפיכתם לנערות ונערים צעירים, מה שגורם להם להתבגר נפשית ולהבין שלהציק ולצחוק על הילד הנכה בגלל הנכות שלו, זה לא מגניב. זה כשלעצמו נחמד, אבל הבעיה היא שג'יידן מאוד הושפע לרעה מכל מה שקרה לו בחיים ולכן על אף שכבר אינו סובל מבריונות על רקע נכותו, בגלל שהוא כן סבל מבריונות על רקע נכותו בעברו, ובגלל נכותו עצמה שאיתה הוא מתמודד כל חייו ושלעולם לא תיתן לו להיות בן-אדם רגיל לחלוטין בכל מאת האחוזים, הוא הפך להיות עם השנים לאדם מריר ומדוכא, ושקע במרה שחורה. הוא כועס, פסימי, ולא נחמד, אם להתנסח בלשון המעטה. הוא לא פופולארי בבית-הספר גם אם כבר לא סובל מבריונות. אוסטין הוא חברו היחיד. הוא בודד והוא נוהג הוא בעצמו לנקוט בבריונות מידי פעם בפעם כלפי תלמידים אחרים בבית-הספר, ולמען האמת, הרבה אנשים קצת מפחדים ממנו.
קו העלילה של 2005-2006 עוסק בעיקר במאבקיו של אוסטין להרזות, להגיע להשלמה עם מות אביו ולא לסבול יותר מבריונות בבית-הספר, בעוד שקו העלילה של 2015-2016 עוסק בעיקר במאבקו של ג'יידן להגיע להשלמה עם עברו, להשתחרר מעברו, לא לתת לעברו להגדיר את האדם שהוא היום ואת עתידו, ובאופן כללי להפוך לאדם טוב יותר ומאושר יותר. וכמובן שאוסטין נמצא שם בשבילו ועוזר לו בהשגת כל הדברים האלו לכל אורך הדרך.
אבל בהתחלה, בהתחלה של קו העלילה של 2015-2016 המצב הוא בעצם כל-כך גרוע, וג'יידן כל-כך מאוכזב מהעולם ומהחיים, והוא כל-כך מריר, כועס ופסימי, עד כדי כך שכל-כך פשוט לא אכפת לו יותר, והוא כל-כך לא שם ז*ן, עד כדי כך שבהתחלה הוא בכלל אפילו לא רוצה להילחם למען עצמו, למען שיפור מצבו החברתי ולמען השתפרותו שלו כאדם על-מנת להפוך לאדם טוב יותר ומוסרי יותר ולהפסיק להיות ז*ן לכולם כל הזמן, ככה שבהתחלת קו העלילה ההוא, למשך זמן מה שם, אפילו לגייס את ג'יידן למען מאבק למען עצמו ושיפור חייו, אפילו זה סוג של מאבק בפני עצמו עבור אוסטין שמנסה לעזור לו ושמעולם לא ויתר עליו לא משנה מה הוא עשה ולאיזה בן-אדם קשה, לא נחמד ולעיתים אפילו אכזרי הוא הפך להיות בעקבות כל מה שקרה לו.
וזאת עלילת ספרי העתידי, "חיים קטנים".
מה דעתכם?