רציתי לספר לכן...
לפני כשלוש שנים נכנסתי לאתר הזה, כשמצאתי את עצמי בהריון מגבר שאהבתי ועזב אותי. הייתי שבורה, הייתי רצוצה. אתן תמכתן בי כל כך. הייתי בשפל של חיי אז, ואצלכן מצאתי נחמה ותקווה. במהלך הזמן - נולדה לי ילדה (היום כבר שנתיים ושבע) מקסימה ששינתה לי את החיים מקצה לקצה. הזכירה לי מי אני, הראתה לי כל כך הרבה אור. האבא היה בתמונה תמיד (הוא אף פעם לא התנגד להריון- נהפוך הוא, אבל התנגד אלי), משפחתו היתה תומכת בצורה מדהימה (כשהייתי חולה- היו מופיעים פה הוריו מטפלים בילדה תוך כדי בישול מרק עוף...) ובתכלס הקשר איתם ועם אחיו היה הרבה יותר טוב מאשר איתו. במהלך השנה הראשונה יחסיי עם האב היו עכורים. מעולם לא חתמתי איתו על הסכם כלשהו- כי הבנתי שאין מצב שנוכל לעבור את זה בלי "להרוג" אחד את השני. אבל ידעתי שהמחוייבות שלו כלפי הילדה כנה ואמיתית. במהלך השנה השנייה התחלנו להפסיק לכעוס. לא לגמרי אבל לאט לאט השתפרו יחסינו. שנינו הראינו כוונות טובות כלפי הצד השני, התגמשות כשאפשר. לקראת סוף השנה השנייה, בדיוק כשסופסוף הפסקתי לייחל לזה שיחזור, בדיוק כשהתאהבתי במישהו חדש (אהבה שהסתברה כלא אמיתית בדיאבד) הוא תפס את עצמו והבין את מה שידעתי כל הזמן- שהוא הגבר שלי. לקח לו הרבה זמן להתבגר, לגבר שלי, אבל הוא עשה את זה. כבר תשעה חודשים אנחנו יחד. חייבת לציין שבאושר גדול. סיפור גדול, לא?
לפני כשלוש שנים נכנסתי לאתר הזה, כשמצאתי את עצמי בהריון מגבר שאהבתי ועזב אותי. הייתי שבורה, הייתי רצוצה. אתן תמכתן בי כל כך. הייתי בשפל של חיי אז, ואצלכן מצאתי נחמה ותקווה. במהלך הזמן - נולדה לי ילדה (היום כבר שנתיים ושבע) מקסימה ששינתה לי את החיים מקצה לקצה. הזכירה לי מי אני, הראתה לי כל כך הרבה אור. האבא היה בתמונה תמיד (הוא אף פעם לא התנגד להריון- נהפוך הוא, אבל התנגד אלי), משפחתו היתה תומכת בצורה מדהימה (כשהייתי חולה- היו מופיעים פה הוריו מטפלים בילדה תוך כדי בישול מרק עוף...) ובתכלס הקשר איתם ועם אחיו היה הרבה יותר טוב מאשר איתו. במהלך השנה הראשונה יחסיי עם האב היו עכורים. מעולם לא חתמתי איתו על הסכם כלשהו- כי הבנתי שאין מצב שנוכל לעבור את זה בלי "להרוג" אחד את השני. אבל ידעתי שהמחוייבות שלו כלפי הילדה כנה ואמיתית. במהלך השנה השנייה התחלנו להפסיק לכעוס. לא לגמרי אבל לאט לאט השתפרו יחסינו. שנינו הראינו כוונות טובות כלפי הצד השני, התגמשות כשאפשר. לקראת סוף השנה השנייה, בדיוק כשסופסוף הפסקתי לייחל לזה שיחזור, בדיוק כשהתאהבתי במישהו חדש (אהבה שהסתברה כלא אמיתית בדיאבד) הוא תפס את עצמו והבין את מה שידעתי כל הזמן- שהוא הגבר שלי. לקח לו הרבה זמן להתבגר, לגבר שלי, אבל הוא עשה את זה. כבר תשעה חודשים אנחנו יחד. חייבת לציין שבאושר גדול. סיפור גדול, לא?
