רציתי לעדכן, ולהוסיף סוג של סוגיה
בקשר לשטויות שעשיתי ביום רביעי, עם המ"כ ההוא מהסיור (מי שלא מעודכן, נדמה לי שזה עדיין בדף ה2)- כמו שהציעו לי פה, עם המון פחד וטיפה בושה, התקשרתי אליו היום בערב להתנצל על השטויות שעשיתי. כמו שציפיתי, הוא לא ענה. חשבתי להשאיר לו הודעה קולית, אבל בסוף ניתקתי. אחרי שלוש שעות זה ממש הציק לי, אז שלחתי לו הודעה: "עידן, התקשרתי קודם כי רציתי להתנצל על יום רביעי... גם אני לפעמים עושה שטויות שאח"כ אני ממש מתחרטת עליהן. זה לא היה במקום, אני יודעת:/ אני אשמח לדבר איתך...". אחרי שעה הוא התקשר. בקושי נשאר לי אויר לנשום. אמרתי לו שאני ממש מצטערת, שזה לא מתאים לי... הוא ענה שהוא מקבל את זה, ושגם הוא חייב לי התנצלות. הוא לא התקשר כי הוא לא כל כך ידע מה להגיד לי, והוא לא רצה לדבר שטויות (אני מבינה בין השורות שהוא נורא פוחד כל הזמן להגיד דברים מסויימים... קצת קשה להבין מאיפה זה בא, אבל יפה שהוא חושב קדימה). שאלנו ביחד מה הלאה. הוא אמר שהוא לא רוצה לבלבל אותי, שאפשר להמשיך לדבר, שדווקא כיף לו לדבר איתי, אבל הוא לא חושב שיש מצב כרגע למעבר כי הוא עדיין לא סגור מה הוא מרגיש אל האקסית (הם נפרדו לפני חמישה חודשים). עכשו, כביכול, הכל סבבה בינינו.. הסכמנו ששנינו לא רוצים קטעים מביכים כשנפגש, ועכשו, כשביום שני אני נכנסת לתפקיד חדש, ב"ה, אנחנו נתראה המון. מצד אחד אני שמחה שהוא התקשר ודברנו, כי זה העיק עליי ממש. אני שונאת את עצמי כשאני עושה שטויות, ואני שונאת להתחרט על דברים שאני אומרת ועושה. מצד שני, חבל לי ממש שהרסתי. רציתי שננסה משהו... ועכשו נקודה למחשבה- דברתי על זה עם חברה שלי. היא אמרה שאם האקסית עוד שם מרחפת, אולי יותר טוב לעזוב את זה. אבל מצד שני, לכל אחד יש אקס, כל אחד נפגע, לכולם נשבר הלב לרסיסים. באיזה שהוא מקום קשר חדש זה איזה שהוא נסיון להתגבר ולהמשיך הלאה. לא?
בקשר לשטויות שעשיתי ביום רביעי, עם המ"כ ההוא מהסיור (מי שלא מעודכן, נדמה לי שזה עדיין בדף ה2)- כמו שהציעו לי פה, עם המון פחד וטיפה בושה, התקשרתי אליו היום בערב להתנצל על השטויות שעשיתי. כמו שציפיתי, הוא לא ענה. חשבתי להשאיר לו הודעה קולית, אבל בסוף ניתקתי. אחרי שלוש שעות זה ממש הציק לי, אז שלחתי לו הודעה: "עידן, התקשרתי קודם כי רציתי להתנצל על יום רביעי... גם אני לפעמים עושה שטויות שאח"כ אני ממש מתחרטת עליהן. זה לא היה במקום, אני יודעת:/ אני אשמח לדבר איתך...". אחרי שעה הוא התקשר. בקושי נשאר לי אויר לנשום. אמרתי לו שאני ממש מצטערת, שזה לא מתאים לי... הוא ענה שהוא מקבל את זה, ושגם הוא חייב לי התנצלות. הוא לא התקשר כי הוא לא כל כך ידע מה להגיד לי, והוא לא רצה לדבר שטויות (אני מבינה בין השורות שהוא נורא פוחד כל הזמן להגיד דברים מסויימים... קצת קשה להבין מאיפה זה בא, אבל יפה שהוא חושב קדימה). שאלנו ביחד מה הלאה. הוא אמר שהוא לא רוצה לבלבל אותי, שאפשר להמשיך לדבר, שדווקא כיף לו לדבר איתי, אבל הוא לא חושב שיש מצב כרגע למעבר כי הוא עדיין לא סגור מה הוא מרגיש אל האקסית (הם נפרדו לפני חמישה חודשים). עכשו, כביכול, הכל סבבה בינינו.. הסכמנו ששנינו לא רוצים קטעים מביכים כשנפגש, ועכשו, כשביום שני אני נכנסת לתפקיד חדש, ב"ה, אנחנו נתראה המון. מצד אחד אני שמחה שהוא התקשר ודברנו, כי זה העיק עליי ממש. אני שונאת את עצמי כשאני עושה שטויות, ואני שונאת להתחרט על דברים שאני אומרת ועושה. מצד שני, חבל לי ממש שהרסתי. רציתי שננסה משהו... ועכשו נקודה למחשבה- דברתי על זה עם חברה שלי. היא אמרה שאם האקסית עוד שם מרחפת, אולי יותר טוב לעזוב את זה. אבל מצד שני, לכל אחד יש אקס, כל אחד נפגע, לכולם נשבר הלב לרסיסים. באיזה שהוא מקום קשר חדש זה איזה שהוא נסיון להתגבר ולהמשיך הלאה. לא?