רציתי לקיים דיון על מחירים
הי, רציתי לקיים דיון על המחירים האישיים שאנו משלמים כדי להשיג את התוצאה הסופית של דוקטורט/תזה מאושרים או מאמר שיעבור את כל משוכות השיפוט בכתב עת...... לאו דווקא מהמקום הפולני של 'להתלונן', אלא לפעמים כשיש דרך לפניך, ואתה נחוש להגיע לנקודת הגמר, ידיעת המחירים שמשלמים בדרך, ו'תשלומם' ב'יד חזקה ובזרוע נטויה' היא חלק מהעניין. אצלי לפחות אני יכולה לאמר שהכושר הגופני שלי עכשיו לא בדיוק במיטבו (למי יש זמן לריצות הבוקר אשר מתוכננות, על הנייר?), גזרת הקרלה ברוני שהייתה לי בעבר אבדה לי לנצח (טוב, זאת לא הייתה ממש גזרת קרלה ברוני, זה היה הכי טוב שיכולתי בנתונים שאלוהים נתן לי וזה פשוט אבד לטובת ישיבה על קפה ועוגיות ליד המחשב בשעות לא שעות), חברים שלי כבר הפסיקו לשאול 'איפה את'. צבע עורי לבן מכל לבן (בניגוד לכל אלו שצבע עורם המאדים-משחים מספר לכולם "ירדתי לאילת"). הכלבה שלי לא זוכה לדי תשומת לב, ויש לי כל מיני 'סופר ננים' שמספרים לי איך הייתי צריכה לחנך אותה, מזמן הפסקתי לראות טלווזיה (ביטלתי מנוי לכבלים לאחר שלא הגעתי לשם). שלא לדבר על הפחתת שעות עבודה, שלא לדבר על כך שאנשים בגילי עובדים שעות רבות יותר ומרוויחים יותר, למרות שאצלי זו בחירה מודעת להקדיש זמן רב למחקר, בידיעה שהתגמול לא בהכרח יגיע. ואם מישהו חשב שכעת יבוא משפט כגון "אני אשב לי בשקט בחושך ואאכל מרק קר" ו"אנוח רק בקבר" הוא דווקא טעה... אני חושבת שמחירים שאני משלמת הם חלק מן העניין, ואני רואה בהם זכות ולא 'נטל'. כלומר, ביננו, מרבית האנשים בעולם אינם יכולים להגיע ללימודים אקדמים (אם נכליל את העולם השלישי, עיירות פיתוח בהם המשימה היא השרדות, הגדה המערבית ששם הליכה בת שני מטרים כרוכה ב 4 מחסומים וכו'). אני חושבת שלהגשים את עצמך, לפתח רעיון ייחודי שגם אם נניח מחר תחודש האינתיפדה ותמות בפיגוע, יוותר אחריך, אין דבר מופלא מזה! קרן
הי, רציתי לקיים דיון על המחירים האישיים שאנו משלמים כדי להשיג את התוצאה הסופית של דוקטורט/תזה מאושרים או מאמר שיעבור את כל משוכות השיפוט בכתב עת...... לאו דווקא מהמקום הפולני של 'להתלונן', אלא לפעמים כשיש דרך לפניך, ואתה נחוש להגיע לנקודת הגמר, ידיעת המחירים שמשלמים בדרך, ו'תשלומם' ב'יד חזקה ובזרוע נטויה' היא חלק מהעניין. אצלי לפחות אני יכולה לאמר שהכושר הגופני שלי עכשיו לא בדיוק במיטבו (למי יש זמן לריצות הבוקר אשר מתוכננות, על הנייר?), גזרת הקרלה ברוני שהייתה לי בעבר אבדה לי לנצח (טוב, זאת לא הייתה ממש גזרת קרלה ברוני, זה היה הכי טוב שיכולתי בנתונים שאלוהים נתן לי וזה פשוט אבד לטובת ישיבה על קפה ועוגיות ליד המחשב בשעות לא שעות), חברים שלי כבר הפסיקו לשאול 'איפה את'. צבע עורי לבן מכל לבן (בניגוד לכל אלו שצבע עורם המאדים-משחים מספר לכולם "ירדתי לאילת"). הכלבה שלי לא זוכה לדי תשומת לב, ויש לי כל מיני 'סופר ננים' שמספרים לי איך הייתי צריכה לחנך אותה, מזמן הפסקתי לראות טלווזיה (ביטלתי מנוי לכבלים לאחר שלא הגעתי לשם). שלא לדבר על הפחתת שעות עבודה, שלא לדבר על כך שאנשים בגילי עובדים שעות רבות יותר ומרוויחים יותר, למרות שאצלי זו בחירה מודעת להקדיש זמן רב למחקר, בידיעה שהתגמול לא בהכרח יגיע. ואם מישהו חשב שכעת יבוא משפט כגון "אני אשב לי בשקט בחושך ואאכל מרק קר" ו"אנוח רק בקבר" הוא דווקא טעה... אני חושבת שמחירים שאני משלמת הם חלק מן העניין, ואני רואה בהם זכות ולא 'נטל'. כלומר, ביננו, מרבית האנשים בעולם אינם יכולים להגיע ללימודים אקדמים (אם נכליל את העולם השלישי, עיירות פיתוח בהם המשימה היא השרדות, הגדה המערבית ששם הליכה בת שני מטרים כרוכה ב 4 מחסומים וכו'). אני חושבת שלהגשים את עצמך, לפתח רעיון ייחודי שגם אם נניח מחר תחודש האינתיפדה ותמות בפיגוע, יוותר אחריך, אין דבר מופלא מזה! קרן
