ל"סוויט אייז" ! וגם למדריכים . . .
אממ מוזר אבל זה בדיוק מה שעשו לנו!!! לא הייתי בלופוחובה אבל לקחו אותנו לבורות הירי (זביליטובסקא גורא) באופן מוזר מאוד... היינו בקניות בשוק בקרקוב וכמובן שחזרנו לאוטובוסים שמחים בטירוף ומלאי אנרגיות , אתם יודעים איך זה: כל אחד מראה לשני מה הוא קנה ובלה בלה בלה... שאלנו את המדריכה שלנו (מ"יד ושם") לאן הולכים עכשיו והיא לא הסכימה לגלות והיינו בטוחים שהחליטו להפתיע אותנו ולקחת אותנו לאיזה מקום לקניות... בקיצור, ירדנו מהאוטובוסים וכולנו הרעשנו וצחקנו ואפילו היה איזה זוג שהתנשק... כן. עד כדי כך לא ידענו איפה אנחנו נמצאים. כל זאת עד ששמעתי כמה ילדים מדברים עם אחת המלוות שיצאו איתנו מטעם בית הספר, על המקום בו אנחנו נמצאים אז שאלתי "מה?איפה אנחנו?" "במקום לא סימפטי במיוחד" במילים אלה, בחרה המלווה לתאר לי את המקום. בהיסוס שאלתי "אממ,איפה...?" "בבורות הירי" בום. השתתקתי לאיזה חמש שניות ורק אז התאפסתי והודעתי לכל החברות שלי שיתחילו לכבד את המקום ולא לצחוק בקולי קולות. אז מה היה הקטע אתם שואלים? הרעיון היה להמחיש לנו עד כמה שיותר את "גורם ההפתעה" שהיה בבורות הירי... להמחיש כמה היהודים הלכו ללא לדעת לאן ואז 'פשוט' טבחו בהם. בטח יהיו פה חילוקי דעות בנוגע לדרך שבה הציגו לנו מקום זה, אבל אני יכולה לומר לכם שלמרות שבערך כל הקבוצה צעקה על המדריכה אחר כך, אני שמחה היום שזה היה ככה, כי אין אחד שלא חטף שוק... ועוד משהו: עמדנו ליד הבור שבו נורו למוות 800 ילדים,כל הקבוצה, מחובקים במעגל ושמענו את השיר "אמא" ("אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא..."). זה היה נורא נורא עצוב ומפחיד, גרם לכל אחד מאיתנו להיכנס לעצמו ולדמיין את עצמו באותו המקום בזמן ההוא. אשמח לשמוע תגובות.
