דוגמה
היה לי פעם מתאמן צעיר שבחר ללכת בדרך הפשע. עברנו יחד כברת דרך והרבה חלקים חיצוניים בהתנהגותו השתנו אבל היה ברור כי המהות, הבחירה, צריכים היו עדיין לעמוד להתבוננות נוספת. יום אחד, במהלך פגישת אימון, שאלתי אותו אם הוא יכול לבחור לחיות את חייו בדרך הישר. הוא ענה "למה לי? בדרך הפשע אני מקבל הרבה כבוד, אני עושה המון כסף ויש לי את כל מה שאני רוצה. למה לי? מישהו בצד השני נתן לי הוכחה שזה כדאי? בדיוק ההיפך." שאלתי אותו אם הוא מרגיש בנוח בצורת החיים הזו והוא ענה ש-מאוד. "אז איך נדע אם אתה יכול ללכת בדרך אחרת אם הדרך הזו בכלל לא קורצת לך?" "באמת לא יודע" הייתה התשובה. ואז ביקשתי ממנו לתת שם לדמות שהכי מייצגת בעיניו את עולם הפשע, הכי מוצלח ורם מעלה. הוא בחר את אל-קפון. אח"כ ביקשתי ממנו לבחור את מי שהכי מוצלח לטעמו בדרך המקבילה והוא ענה ביל גייטס. שאלתי אותו אם יש הבדל. הוא אמר "שניהם מרגישים יופי. לאל-קפון יש משרד מרווח עם שולחן כתיבה מעץ יקר וחתול קטן יושב על שולחן הכתיבה. אל-קפון מדגדג אותו בבהונות כף הרגל שהוא מניח על השולחן תוך כדי שהוא שותה כוסית קוניאק. וביל גייטס? בדיוק אותו הדבר. את רואה, הם שווים." שאלתי אותו "ואיך הם מול דמות חזקה, משפיעה, כמו ביל קלינטון (שהיה אז נשיא ארה"ב) למשל. "קלינטון צריך את גייטס וקלינטון צריך את אל-קפון. ושניהם צריכים אותו. את רואה, עדיין שווים." הוספתי "ואם שלושתם נפגשים לארוחת ערב במסעדה יוקרתית?" הוא שתק לכמה שניות ארוכות, מדמיין את התמונה בראש. אח"כ הסתובב והביט בי ארוכות ומבטו הצטער קצת "לא. אל-קפון מרגיש קצת פחות בנוח." שתקתי. אחרי דקות ארוכות הוא אמר בקול שקט "יודעת מה? אני מוכן לנסות את הדרך השניה. חצי שנה. חצי שנה אני אלך בדרך הזו ואשקיע את כולי, אני מבטיח. אם תוך חצי שנה לא אקבל איזושהי קבלה (וכאן הוא נתן דוגמאות) שזה כדאי לי, אני אחזור לדרך שאני הולך בה עכשיו." הבחור ניסה את דרכו והצליח. בגדול. בברכה,