רציתי לשמוע את דעתכם

skali74

New member
רציתי לשמוע את דעתכם

יש לי ידיד,שהוא כל הזמן יוצא לבלות,מסיבות .ותמיד הוא מזמין אותי ותמיד אני מסרבת,,
כי זה איתו אז אין אפשרות להכיר ,כי מלחיץ אותי כמות רבה של אנשים,כי אין לי חשק ,כי לא בא לי,
כי אני נעולה על הבחור ,והכאב מוביל אותי ונמצא איתי עד שבטח הכיר בחור חדש וזה הכי מעצבן,והיום בטח הוא יוצא הוא גר בת"א ואני במושב בדרום,אני לא עובדת אז אין לי כסף לבזבז.
בקיצור לטענתו אני בדכאון,לטענתי זה הנסיבות.
אני בדילמה כי את האמת אולי אני מכורה לבדידות וללבד שלי
האם לדבר עם הפסיכולוג?
האם לצאת?
או די אני בת 39 מאסתי מכל המסיבות ,האמת אם היו מציעים לי טיול כן הייתי נוסעת ,אולי אני לא אוהבת מסיבות ?
אולי תעזרו לי להבין מה עובר עלי ואולי זה בגלל הבחור ?שלא רוצה :(
סקאלי מבולבלת
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
אולי את פשוט נהיית בוגרת?

מתי שהוא מסיבות ובילויים וכל זה..לפעמים יורד שמבינים שיש עוד דברים בחיים...

לא משנה איך קוראים לפרה עדנה או פוייקה היא שם..

מה שכן משנה שאת ורק את יודעת איך לצאת מזה..אם הקול הפנימי שלך אומר לא זמן לבילויים ..תקשיבי לו..הנפש גם עיתים רוצה מנוחתה..

אני בכלל חושב שלא תמיד זה הכי נורא תקופה קשה לפמים דווקא צריך להכנס לעובי הקורה , ולא סוף העולם שזה קורה..
להיפך שעוברים את זה ועוברים זה נשאר כמקום שלא רוצים לחזור אליו הוא לא נעים..וזה יכול לדרבן קדימה הרחק משם:)

אני חושב שיש חושך (בלבול) הכי טוב קצת לשבת במקום לחכות האור יגיע..ובחושך אולי לא רואים א
אבל שומעים (את הפסיכולוג, את הקול הפינימי האמיתי שלנו)

אחתום בזה

אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים (מתוך "ספר החיים והמתים הטיבטי")

"אני הולך ברחוב, במדרכה יש בור עמוק: אני נופל לתוכו
אני אבוד... אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק: אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל.

עיני פקוחות: אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.

אני יוצא מיד אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק: אני עוקף אותו
אני הולך ברחוב אחר..."

שבת שלום וברכה
 

skali74

New member
היי ירון לוקחת מפה המלצה לספר

אני מאמינה שהתקופה הזו תעבור,כלכך אהבתי את הקטע ,אני אוהבת לקרוא ספרים אז המלצה לספר.
פשוט הראש המחשבות לא מרפות ,וגם כשאני מנסה לעשות מדיטציה להשקיט אותן ,הן הופכות למערבולת של מחשבות שליליות ,ואז אני מפסיקה.
פשוט להיות איתם עד שהם יעברו,וכמובן לא לפעול בדרכם,כי הם סתם מחשבות ופחדים,ואני מחליטה.
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל


 


אענה לך בשאלות כי לא יכולות להיות לי התשובות

מה בא לך לעשות?
מה את מרגישה שהכי נכון לך?
מה היית מייעצת למישהי שהיתה שואלת אותך אותן שאלות?
 
למעלה