רציתי לשתף אתכם במשהו.
התמונה המצורפת היא היא אחד הגורמים, שהביאו אותי להתחיל בפרוייקט אילן היוחסין המשפחתי לקראת אמצע שנת 98. בעודי מדפדף באלבום של סבתי, נתקלתי בתמונה, ועברה במוחי המחשבה, שאני אפילו לא יודע מי מופיע בתמונה, ושבעוד כמה עשרות שנים, כשסבתי כבר לא תהיה פה על מנת להסביר לי, הדמויות המצולמות תאבדנה לנצח. בו ברגע החלטתי שאני לא יכול לתת לזה לקרות, ומאז - הכל כבר היסטוריה. בתמונה זו, שצולמה בראשית שנת 1922, מופיעה כל משפחתה של סבתי מצד אימי: שמואל אליעזר סולומון, אישתו רגינה רבקה רוט ועשרת ילדיהם (חמישה בנים וחמש בנות). סבתי, מרים, היא הילדה, שנשענת על אביה, שמואל. מבין כל הילדים, סבתי היא האחות היחידה ששרדה את השואה. כמוה שרדו את השואה ארבעה מהאחים. זוהי התמונה היחידה בה מופיעה המשפחה כולה, וכל פעם שאני מתבונן בה, אני נזכר למה אני, בעצם, עושה את הפרוייקט. זהו, סתם חשבתי שיהיה נחמד לחלוק איתכם את זה.
התמונה המצורפת היא היא אחד הגורמים, שהביאו אותי להתחיל בפרוייקט אילן היוחסין המשפחתי לקראת אמצע שנת 98. בעודי מדפדף באלבום של סבתי, נתקלתי בתמונה, ועברה במוחי המחשבה, שאני אפילו לא יודע מי מופיע בתמונה, ושבעוד כמה עשרות שנים, כשסבתי כבר לא תהיה פה על מנת להסביר לי, הדמויות המצולמות תאבדנה לנצח. בו ברגע החלטתי שאני לא יכול לתת לזה לקרות, ומאז - הכל כבר היסטוריה. בתמונה זו, שצולמה בראשית שנת 1922, מופיעה כל משפחתה של סבתי מצד אימי: שמואל אליעזר סולומון, אישתו רגינה רבקה רוט ועשרת ילדיהם (חמישה בנים וחמש בנות). סבתי, מרים, היא הילדה, שנשענת על אביה, שמואל. מבין כל הילדים, סבתי היא האחות היחידה ששרדה את השואה. כמוה שרדו את השואה ארבעה מהאחים. זוהי התמונה היחידה בה מופיעה המשפחה כולה, וכל פעם שאני מתבונן בה, אני נזכר למה אני, בעצם, עושה את הפרוייקט. זהו, סתם חשבתי שיהיה נחמד לחלוק איתכם את זה.
