רציתי לשתף אתכם במשהו

[נטע....]

רציתי לשתף אתכם במשהו

חזרתי לא מזמן הביתה מהעבודה בשעה יחסית מאוחרת. (כלומר יותר מאוחר משאני חוזרת בדר"כ) אבל לא זה העניין. קרה לי דבר מוזר בכמה דקות שלפני שנכנסתי לבניין שבו אני גרה. מישהו הלך אחרי במשך כמה זמן וכשראיתי שהוא הולך בדיוק באותו מסלול שאני הולכת פתאום אחזה בי חרדה איומה. לא, לא מדובר במישהו מסוכן, זה רק הפחדים שלי, ככה מסתבר. בכל אופן התחלתי לרעוד בכל הגוף והגברתי את קצב ההליכה שלי. נכנסתי הביתה בערך לפני 20 דקות ורק עכשיו הגוף חוזר למצב רגיעה. סה"כ לא קרה כלום. בסך הכל אדם שבמקרה הלך בכוון שלי ולא יותר מזה. אבל מוזר איך אני נחרדת ככה ממצב שכזה. הדמיון המופרע שלי יוצר בי פחדים מוזרים. ואולי זאת הסיבה לתחושת המועקה שאני מרגישה הרבה פעמים בזמן האחרון. אני אחוזת חרדות, במיוחד בכל הנוגע לקשר עם בני אדם וזה כל כך מעיק לפעמים. זהו, רק רציתי להוציא את זה כאן כי אין לי עוד מקום אחר לבטא בו את החרדות המוזרות האלה

 

[hope_29]

נטע

נטע, יכול להיות, כמו שאת מציינת, כי את סובלת מחרדה בכול מה שנוגע לקשר עם בני אדם...אבל לא הייתי תולה בהכרח את החרדה שחשת בסיטואציה זו בכך. לי אומנם אין חשש מקשר (בדרך כלל) עם אנשים אך לעיתים אני מוצאת את עצמי במצב דומה, בייחוד במקרים כאלו... (ערב..חושך... צעדים...מישהו הפוסע מאחוריי...). מאוד מבינה את הפחד שאחז בך. המציאות בה אנו חיים עלולה ל"עזור" לנו לפתח פחדים וחרדות ולא בכדי. לדוג´, כל מקרי האונס המתפרסמים חדשות לבקרים מעל גבי התקשורת מוסיפים ותורמים אף הם לחרדה, מתח ולחץ. שיהיה לכולנו ערב רגוע, hope

 

[נטע....]

כן, אני חושבת שאת צודקת

אבל בכל זאת אי אפשר שלא להוסיף לכל הדברים האלה את העובדה שאני פשוט אדם לחוץ מטבעי. חצי שעה לקח לי אחרי זה להרגע. זה לא קצת מוגזם?

 

[אני מאוהבת]

ממש לא

חביבתי אתמול כל היום היתיי במצב של חרדה והיה לי קשה מאד לא חצי שעה כל היום אבל בחרתי ללכת לרופא בחרתי להיות אם חברים. בחרתי לספר שלא טוב לי וטוב עשית שסיפרת לנו . קשה עכשו לא רק בגלל אנשים שיכולים להזיק לנו גם המצה הטחוני כפי שהרופא אמר לי כולנו במצב קצת ירוד בגלל מה שקורה בארץ גם אנשים לא טובים גם המצב הבטחוני זה מלחיץ וגם מאד טבעי אז חמודה עוד מעט ראש השנה נתפלל נבקש מעצמנו ומהחברים שלנו להיות טובים אחד לשני נברך נתמוך ונעבור את התקופה הזאת ביחד . יהיה לנו יותר קל

 

[נטע....]

אבל העניין הוא

שהפחד הזה שאחז בי לא קשור בכלל למצב הבטחוני. גם אם היינו מדינה שלווה ורגועה, עדיין יש אנשים חולים בראש שמחפשים לפגוע ולהזיק. בכל אופן, במקרה הזה זה בכל זאת נראה מוזר, כי עכשיו כשאני נזכרת בסיטואציה, אותו אדם בכלל לא נראה מפחיד או מסוכן ומה, כל פעם כשיילך לידי מישהו ברחוב אני אכנס ללחץ? זה הכל רק בראש. ובקשר למצב הבטחוני - רק היום כתבתי בפורום הזה על האפתיה המוחלטת שלי ביחס לכל זה ואפילו חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי... (בעצם קראת את ההודעה, למה לי לחזור על זה שוב). כך שמה שקרה לי היום אחרי העבודה ממש לא קשור למצב הבטחוני בארץ אלא למשהו שקורה אצלי בפנים. ואולי גם העובדה שעכשיו השעה 02:30 ובמקום לצלול לחלומות (מתוקים?) אני יושבת מול המחשב וכותבת, אולי גם זה קשור לכל העניין...

 

[אני מאוהבת]

נטע

זה לא חשוב מה הסיבה לפחדים שלנו פשוט אנו קצת קפיצים. כתבת שלקח לך להירגע חצי שעה ואנ כתבתי שלקח לי יום שלם גם אני לא ישנתי כל הלילה הולכת לישון עכשו וזה כבר בוקר העיקר שהכל יהיה טוב אהובה

 

[סהר-תמיכה]

נטע יקרה

רוצה רק להגיד לך שטבעי מאוד הפחד, הכל בסדר אצלך. נראה לי שכל אישה שחוזרת לבד הביתה ומישהו צועד בעקבותיה לאורך זמן רב, טוב תעשה אם תהיה דרוכה, כמו ש-hope אומרת. ואנסים לא נראים לצערנו מסוכנים או חשודים. אפילו לא בהכרח גדולים מבחינת ממדי גוף (ראית את בני סלע?) ועדיין הנזק שהם עושים גדול. נשים רבות מתמודדות עם החרדה הזו על ידי רכישת אמצעים להגן על עצמן, כמו גז מדמיע שמונח בתיק. כלומר, את בסדר! שמרי על עצמך.

 

[חנה גונן]

לנטע-לחזור הביתה בחושך ../images/Emo24.gif

לנטע זה באמת מפחיד להרגיש שנמ שמישהו עוקב אחריך ברחוב בשעה מאוחרתבכלל עם כל מה שקורה עכשו זה קרה גם לי כמה פעמים כשהייתי יותר צעירה ומי לא היה נכנס לחרדה בגלל זה קורה לא.אחרי החושך בא האור. שלך חנה גונן