היי סיגל
כל הורה שילדו עבר ביום מן הימים למסגרת דיור חוץ-ביתי מבין את הרגשתך. לא אגזים אם אומר שזוהי אחת החוויות הקשות ביותר שעברתי בחיי, וכשקראתי את מה שכתבת הדמעות פרצו ללא שליטה... אבל אני יודע שזה היה הכרחי גם עבורו וגם עבור הסביבה המשפחתית. זה לא יהיה קל, אבל זכרי לאורך כל תהליך ההסתגלות שלו ושלך שהקושי הוא זמני ושהוא אינו מבטל את החשיבות והנכונות (מלשון נכון) של הצעד הזה, כי אני בטוח שהוא נעשה לאחר הרבה מאוד מחשבה. כולנו אתך, ואל תהססי להיעזר בתמיכה שלנו. מההיבט הפרקטי - אני ממליץ, אם זה לא נעשה כבר, שתתיעצי עם הסגל הבכיר של המסגרת (מנהל או עו"ס) על תכנון שלב ההסתגלות שלו, שלך ושל המשפחה. ההסתגלות צריכה להיות מצד אחד הדרגתית, אבל מאידך גיסא נחושה, כדי לקדם אותה ולא לגרום לנסיגות. בעניין הזה חייבים לייעץ לך אנשי המסגרת, שיש להניח שהם בעלי ניסיון בעניין הזה. בהרבה אמפתיה והזדהות, עמיקם