love billy zane 2004
New member
רציתי לשתף אתכם ברשומה שהקדשתי
לאוהד בבלוג שלי: הכל בעצם התחיל לפני כשנה. מאותה כתבה עליו בפנאי פלוס. מעולם לפני כן לא נמשכתי למוסיקה ישראלית או לזמרים. בכל פעם שקראתי את הכתבה ההיא שהייתה חבויה אצלי, רציתי לשמוע לפחות שיר אחד שלו. עד שיום אחד פתחתי רדיו והפלא ופלא נשמע לאוזניי השיר הראשון שאי פעם שמעתי (שלו) "נוקטורנו"(שיר לילה). נסחפתי אל הצלילים והעומק של המילים. לא האמנתי על עצמי שאני מתחברת לשירים שקטים ובכלל ישראליים. (כן אני מכירה את עצמי אני תמיד אהבתי את הMTV) אחרי אותו יום, אני חיפשתי בכל מקום אפשרי (חוקי) את הדיסק שלו, אך הוא לא יצא עדיין לחנויות. לכן אמרתי לעצמי, אם אין דיסק בטח הוא מופיע. ולכן חיפשתי באינטרנט מידע על ההופעות שלו. ומצאתי, הופעה בתיאטרון "תמונע" בת"א. לא היה לי מושג איך להגיע לשם, (מה לעשות אני מפגרת בכל מה שקשור בדרכים) אך לא התייאשתי, וב-22.1.2005 זאת הייתה ההופעה הראשונה שהייתי בה (של אוהד, ובכלל של זמר ישראלי). ישבתי על המדרגות בגלל שלא הזמנתי כרטיס מראש. אך הסתובבתי שם קצת כדי לראות מקרוב את הבמה,( לא יודעת מה עבר עליי... סתם הסתקרנתי חח) ואז שם הכרתי בחורה חביבה שבמקרה הכירה את אוהד באחד הקורסים ב"רימון", היא הסכימה שאשב איתה בשולחן 1 (השולחן "הקבוע שלי", בכל הופעה שלוJ) הייתי גם עם אחי, כי לבד לא הייתי יודעת איך להגיע לשם חחח). היה קר וגשום באותו ערב, ואחי התלונן שמאוד מאוד משעמם לו (לפני ההופעה) ושאני אהיה האשמה לכך אם הוא לא יהנה מההופעה. ההופעה התחילה לבסוף ואני הכרתי רק שיר אחד של אוהד "נוקטורנו". אך בכל שיר, נשארתי המומה. במיוחד מ"תגידי לו". שאליו הכי התחברתי, בגלל שבעצם השיר מדבר על בחורה שנפרדת מהחבר שלה בגלל שהיא לא מוכנה להתפשר למרות אהבתו, (זה מתוך ההבנה שלי לשיר) כי לצערי הרב השיר הזה נתן לי את האומץ להגיד לבחור שאהב אותי שאני פשוט לא חושבת שהקשר יצליח, בגלל המון סיבות, (לא בגלל השיר) סיבות אישיות שלי. השיר הזה נתן לי "פוש" להגיד את האמת לבחור, כדי שלא יפגע. הייתי הכי המומה מכמות האהבה שאוהד נתן לקהל שלו, כזאת כמות אהבה וחום לא ראיתי באף אומן (בלי להכליל)... ואז הבחורה שהציעה לי לשבת לידה פשוט "סחבה" אותי אל מאחורי הקלעים, לפגוש את אוהד אלא מהJ אני התביישתי מאוד. לא רציתי בכלל לגשת אליו. כל הזמן הזה שם מאחורי הקלעים עמדתי כמו מפגרת וחיכיתי לאוהד. כי מצד שני רציתי להגיד לו שהוא ההשראה שלי, וכן לבקש גם חתימה. (מעריצה או לא?!) אבל התביישתי מה אגיד לו "היי אוהד אתה יכול לחתום לי", (פדיחה.) הוא יצא מהחדר, ואני בכלל לא רציתי לגשת.. הלכתי לכיוון היציאה חח... אבל שוב חזרתי אמרתי לעצמי אם אפסיד את זה לעולם לא אסלח לעצמי. אז עשיתי צחוק מעצמי וכן ניגשתי אליו, בערך חחח... עמדתי מורכנת ראש, לא יכולתי להביט בו...(נו מעריצה חחחJ) ואז איש נחמד אמר לי את רוצה ממנו חתימה? (אמרתי לעצמי מה אני כזאת שקופה?) אז עניתי כן אני מאוד רוצה...
אז הוא הביא לי דף ועט (אפילו את זה לא היה לי חחח.....) אבל לא הצלחתי לגשת אליו, אלוהים פשוט עמדתי שם וחיכיתי... ואז האיש הנחמד התייאש רצה כבר את העט אז הוא ניגש בעצמו אל אוהד, לקח לי את היד ואמר לו: "אוהד, זאת מעריצה שלך והיא רוצה חתימה, תוכל לחתום לה אני פשוט צריך את העט". ואני אדומה כולי, ואמרתי לעצמי "הו יופי הפדיחה של החיים שלי". (עכשיו אני מעריצה באופן רישמי). אוהד לחץ את ידי ("שבר" לי אותה) חתיכת אחיזה יש לו. ואני המשכתי להרכין את ראשי ...(אוף) הוא שאל מה שמי, ולי בקושי יצא קול. הוא לא שמע בשמיעה ראשונה ושוב שאל ואז עניתי לו. הוא שמע חחח וחתם. אחרי זה "העזתי" להביט בו ואמרתי לו: "תודה רבה רבה"
חחחחחח. אחרי ההופעה הזאת זכיתי להגיע לכל הופעה פעם בחודש. ככה שיצא שהייתי כבר ב11 הופעות (אני מעריצה להזכירכם). הפורום שלו והקומונה של צעירי ת"א, הם עוד חלק בלתי נפרד מחיי. שם הכרתי אנשים מדהימים שאוהבים כמוני את המוסיקה שלו. מאז עברה שנה, עברה שנה מאוד מהר. גם פתחתי עליו אתר מעריצים שאני גאה בו מאוד: http://loveohad.tipo.co.il וגאה שאוהד יודע שהוא חיוני בחיי. (המוסיקה שלו).
לאוהד בבלוג שלי: הכל בעצם התחיל לפני כשנה. מאותה כתבה עליו בפנאי פלוס. מעולם לפני כן לא נמשכתי למוסיקה ישראלית או לזמרים. בכל פעם שקראתי את הכתבה ההיא שהייתה חבויה אצלי, רציתי לשמוע לפחות שיר אחד שלו. עד שיום אחד פתחתי רדיו והפלא ופלא נשמע לאוזניי השיר הראשון שאי פעם שמעתי (שלו) "נוקטורנו"(שיר לילה). נסחפתי אל הצלילים והעומק של המילים. לא האמנתי על עצמי שאני מתחברת לשירים שקטים ובכלל ישראליים. (כן אני מכירה את עצמי אני תמיד אהבתי את הMTV) אחרי אותו יום, אני חיפשתי בכל מקום אפשרי (חוקי) את הדיסק שלו, אך הוא לא יצא עדיין לחנויות. לכן אמרתי לעצמי, אם אין דיסק בטח הוא מופיע. ולכן חיפשתי באינטרנט מידע על ההופעות שלו. ומצאתי, הופעה בתיאטרון "תמונע" בת"א. לא היה לי מושג איך להגיע לשם, (מה לעשות אני מפגרת בכל מה שקשור בדרכים) אך לא התייאשתי, וב-22.1.2005 זאת הייתה ההופעה הראשונה שהייתי בה (של אוהד, ובכלל של זמר ישראלי). ישבתי על המדרגות בגלל שלא הזמנתי כרטיס מראש. אך הסתובבתי שם קצת כדי לראות מקרוב את הבמה,( לא יודעת מה עבר עליי... סתם הסתקרנתי חח) ואז שם הכרתי בחורה חביבה שבמקרה הכירה את אוהד באחד הקורסים ב"רימון", היא הסכימה שאשב איתה בשולחן 1 (השולחן "הקבוע שלי", בכל הופעה שלוJ) הייתי גם עם אחי, כי לבד לא הייתי יודעת איך להגיע לשם חחח). היה קר וגשום באותו ערב, ואחי התלונן שמאוד מאוד משעמם לו (לפני ההופעה) ושאני אהיה האשמה לכך אם הוא לא יהנה מההופעה. ההופעה התחילה לבסוף ואני הכרתי רק שיר אחד של אוהד "נוקטורנו". אך בכל שיר, נשארתי המומה. במיוחד מ"תגידי לו". שאליו הכי התחברתי, בגלל שבעצם השיר מדבר על בחורה שנפרדת מהחבר שלה בגלל שהיא לא מוכנה להתפשר למרות אהבתו, (זה מתוך ההבנה שלי לשיר) כי לצערי הרב השיר הזה נתן לי את האומץ להגיד לבחור שאהב אותי שאני פשוט לא חושבת שהקשר יצליח, בגלל המון סיבות, (לא בגלל השיר) סיבות אישיות שלי. השיר הזה נתן לי "פוש" להגיד את האמת לבחור, כדי שלא יפגע. הייתי הכי המומה מכמות האהבה שאוהד נתן לקהל שלו, כזאת כמות אהבה וחום לא ראיתי באף אומן (בלי להכליל)... ואז הבחורה שהציעה לי לשבת לידה פשוט "סחבה" אותי אל מאחורי הקלעים, לפגוש את אוהד אלא מהJ אני התביישתי מאוד. לא רציתי בכלל לגשת אליו. כל הזמן הזה שם מאחורי הקלעים עמדתי כמו מפגרת וחיכיתי לאוהד. כי מצד שני רציתי להגיד לו שהוא ההשראה שלי, וכן לבקש גם חתימה. (מעריצה או לא?!) אבל התביישתי מה אגיד לו "היי אוהד אתה יכול לחתום לי", (פדיחה.) הוא יצא מהחדר, ואני בכלל לא רציתי לגשת.. הלכתי לכיוון היציאה חח... אבל שוב חזרתי אמרתי לעצמי אם אפסיד את זה לעולם לא אסלח לעצמי. אז עשיתי צחוק מעצמי וכן ניגשתי אליו, בערך חחח... עמדתי מורכנת ראש, לא יכולתי להביט בו...(נו מעריצה חחחJ) ואז איש נחמד אמר לי את רוצה ממנו חתימה? (אמרתי לעצמי מה אני כזאת שקופה?) אז עניתי כן אני מאוד רוצה...
אז הוא הביא לי דף ועט (אפילו את זה לא היה לי חחח.....) אבל לא הצלחתי לגשת אליו, אלוהים פשוט עמדתי שם וחיכיתי... ואז האיש הנחמד התייאש רצה כבר את העט אז הוא ניגש בעצמו אל אוהד, לקח לי את היד ואמר לו: "אוהד, זאת מעריצה שלך והיא רוצה חתימה, תוכל לחתום לה אני פשוט צריך את העט". ואני אדומה כולי, ואמרתי לעצמי "הו יופי הפדיחה של החיים שלי". (עכשיו אני מעריצה באופן רישמי). אוהד לחץ את ידי ("שבר" לי אותה) חתיכת אחיזה יש לו. ואני המשכתי להרכין את ראשי ...(אוף) הוא שאל מה שמי, ולי בקושי יצא קול. הוא לא שמע בשמיעה ראשונה ושוב שאל ואז עניתי לו. הוא שמע חחח וחתם. אחרי זה "העזתי" להביט בו ואמרתי לו: "תודה רבה רבה"
