נטע יקרה
אהבתי כל מילה בסיפור הזה, כתבת כל כך יפה ושמחתי בשבילך על התובנות שהפנמת בדרכך ורציתי לסכם לטובת כולם: הפילוסוף הגדול פרידריך ניטשה אמר פעם "כל מי שהשיג מטרה מסויימת,הן בזאת גם צלח אותה" במילים האחרות,אם האושר היה מטרה או יעד שיש לכבוש ערכו היה דועך בהדרגה החל מרגע הכיבוש עד שהיה אובד כליל ואו אז האדם היה נתקף בבולמוס של כיבושים ודחפים חדשים למטרות חדשות,שלא היו אלא פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו מהמטרה הראשונה. בולמוס זה היה גורם לאדם לתחושת חוסר מנוחה מתמיד,כאשר כשלונות בהשגת מטרות רצויות היו גורמות לו לדיכאון והרגשת עליבות ואי כשירות ביחס לאחרים שכן השיגו את אותן מטרות. לכל אדם יש דרך,שהיא הדרך שלו.בדרך אין מטרות.בדרך יש התהוות המכילה את כל מה שהאדם יכול להשיג בדרך,לטוב ולרע. האדם הצועד בדרך מגלה את עצמו,משלים עם נפשו וגורלו. האושר מושג כל עוד אינו מטרה בפני עצמה,אלא הדרך עצמה, ,שבה אנו צועדים בביטחה ובזהירות,על כל משעוליה ודרכיה ומצוקותיה. האושר הוא היכולת להשתמש בכלים שאנו רוכשים במהלך הדרך ולא להסתמך על הכלים אשר האחרים יכולים לתת לנו או שלא. כאשר אנו יוצאים לעולם עם "ארגז הכלים" שלנו,עם תובנות נכונות לגבי החוויות הקיומיות שאנו עוברים וחוסר מורא מהן, הרי בעצם יש לנו ייתרון מסויים בהתמודדות עם הדרך העומדת לפנינו. יש בני אדם אשר מקבלים כבר "בירושה" ארגז כלים מוכן ומוסיפים עליו משלהם ויש בני אדם שצריכים ללמוד להכין את ארגז הכלים שלהם במהלך חייהם ולא לוותר ולא להתפשר מתוך מלחמה מתמדת בנסיבות חיים קשות, ובלחץ חברתי מעיק. אנו נעזר בכל מה שיכול לסייע לנו בדרך ונדחה כל מה שמנסה לרפות את ידינו. אנו נלחם בפחד,כי הפחד נמצא שם רק על מנת לנסות אותנו והתפקיד שלנו הוא לגבור עליו ולהתחשל. הפחד לבדו מהלא נודע יכול להכשיל אותנו ממש רק כאשר הוא גורם לנו להעצר ולסגת.גורם לנו לפקפק בעצמנו.בדרך שאנו הולכים בה,שהיא הדרך שלנו.הפחד לובש ופושט צורה,מנסה אותנו בפיתויים שונים, מוליך אותנו שולל אל תוך מבוכים בלתי מסתיימים בתוך נפשנו ולא מאפשר לנו לראות את הדרך הנכונה מלמעלה. נסיגה מפני הפחד היא כשלון ההופך להיות בעוכרינו.התכווצות בפינה.התאדות של הנשמה. נסיגה לאחור על מנת "למלא מים מהנהר בכלינו" היא ניצחון של התבונה והרוח והבנה נכונה ובריאה של המציאות,הבנה האומרת,שלא בכל מחיר ניתן להמשיך קדימה,אם לו ניצלנו לחלוטין את המשאבים שהשארנו מאחור. האושר אינו מטרה קיימת,אלא דרך מתהווה,שבה יש כאבים ומצוקות, לצד שמחות ועליזות.הרים וגאיות.צוקים וצורים קדורניים לצד חופי ים קסומים. האושר הוא כל מה שאנחנו במובן של ההגשמה העצמית המתהווה לעיתים בדרכים לא דרכים לאורך החיים. אם לזה התכוונת רוח מדבר אזי אני מסכים בהחלט, שהרי אם נסתכל על כל חיינו במבט העוף החכם מלמעלה ונוכל לומר מתוך תחושת סיפוק,שהדרך הזאת שבה הלכנו,הייתה לאורך הדרך הדרך שלנו,הדרך שאנו יצרנו,הרי או אז נוכל להרגיש את עצמנו ממומשים,שלמים. ותחושת השלמות הזאת היא היא האושר. שלמות הנובעת מתוך השלמה תבונית ורגשית עם כל הטוב ועם כל הרע. שלמות הנובעת מתוך הבנה שכל מה שהיה בדרך לא היה אלא לטובה.
