רציתי לשתף אתכם!
רציתי לשתף אתכם ברגשות ובתחושות שלי... הכל התחיל מיום רביעי בערב... כהרגלי צפיתי בפרק של אמא'לה עם אורנה בנאי, לאחר צפייה בת חצי שעה לערך פתאום משום מקום מבזק מיוחד, בתוך תוכי ידעתי שמשהו לא בסדר עם שרון, תחושה חזקה... למרות שבמדינה שלנו אין לדעת מה אומר מבזק מיוחד עד שלא מתחילים לדבר שם... יכול להיות פיגוע לא עלינו או מסיבת עיתונאים של מישהו שחשוב לו להפריע לנו באמצע צפייה בתוכנית אהובה... אבל התחושה הייתה חזקה, ידעתי שמשהו נורא נורא מתרחש וזו הייתה תחושה שלצערי הרב הייתה נכונה... באותו ערב כבר הייתי מרותק לטלויזיה, מבולבל, מפוחד. לא מרוכז כל כך.. לא ישנתי כל הלילה למרות שיש לי לימודים בבוקר, אבל לא יכולתי לעזוב את מרקע הטלויזיה ומיותר לציין שלא הלכתי לבסוף ללימודים וגם לא לעבודה... הייתי כל הזמן דבוק לטלויזיה מעביר בין כל הערוצים 22,10 ו-11, שאבתי כל פיסת מידע וכל דבר חדש שיש בנוגע למצב... כל היום לא תיפקדתי, לא הייתי מרוכז, נעלם לי החיוך וכוחותיי אבדו לי.. במשך כל היום הייתי עייף אך לא יכולתי לחשוב על הרעיון לעזוב את הטלויזיה, כל היום מרותק לטלויזיה ולאיטרנט מתוך מחשבה שאני יכול לתרום במשהו, יכול לעזור במשהו, הרגשתי שאני שם... ליד המיטה של שרון.. תומך בו, עוזר לו, מעביר לו אנרגיות טובות וחיוביות.. אני חייב לציין שלפחות בלילה הראשון ובבוקר של יום חמישי התקשורת הייתה מאוד בוגרת, נותנת תתחושה של ביחד, נותנת לי ולנו את ההרגשה שאנחנו באמת ליד אריק.. באמת הייתה דאגה וראית על פניהם של המגישים והפרשנים עצב ודאגה עמוקה למצב... אבל כל זה השתנה במהלך היום ובפרט בשעות הערב ושעות הערב המאוחרות.. במילה אחת התקשורת כבר הרגה אותו... הראיון האחרון, המשפט האחרון, הבן אדם שלא הספיק לפגוש ועוד ועוד ומה שהיה נורא מכל שדיברו על ההיסטוריה שלו, על הדרך שעשה במין הספד שאומרים לאחר מותו של אדם.. זה עיצבן אותי, רציתי ללכת לאולפנים ופשוט להשתיק אותם, להגיד להם די!! אל תהרגו לי אותו, אל תהרגו לנו אותו.. הוא עדיין לא... כמובן שכל היום זה עשה לי לא טוב וכל ההספדים והסיפורים עליו גרמו לי להיות עצוב יותר, מתוסכל יותר ולהיתכנס בתוך עצמי ולחשוב מחשבות נוראיות על שרון ועל עתידה של מדינת ישראל.. זה המשיך גם אתמול ביום שישי, כל היום הייתי בהרגשת עצבות נוראית. המשכתי כמובן לראות טלויזיה בשקיקה ובצורך עז לדעת עוד. ראיתי איך התקשורת ממשיכה בהספד הנורא ובעיסוק הפוליטי..נדהמתי לגלות שאין להם גבולות והם ממשיכים וממשיכים ובכל ראיון עם פוליטקיאי זה או אחר הם מוליכים אותו אל הנושא הפוליטי וזה למרות שהוא מנסה להתחמק מהעניין ומבקש.. כמעט מתחנן לא לעסוק בפוליטיקה כעת. זה לא הזמן.. כולנו צריכים להיות ביחד ולהתפלל לשלומו של שרון ולעמוד מאחורי אהוד אולמרט ולעזור לו בניהול המדינה.. אני לא תמים אני יודע שהפוליטיקאים עוסקים בפוליטיקה בשביל זה הם קיימים.. אבל הם עושים זאת כרגע בשקט בשקט.. בינתיים! בשעה 22:00 כבר הסתיימו כל השידורים וההתעסקות בנושא, זה גרם לי לחשוב שגם אני יכול לצאת למנוחה קלה אז הלכתי לשכב קצת.. התלבטתי קשות אם אני צריך לצאת בלילה.. מצד אחד הייתי בדיכאון ועצוב ורציתי להיות בבית עם עצמי, עם מחשבותיי וכמובן להיות עם יד על הדופק שאם חלילה יקרה משהו.. אני כאן! ומצד שני חשבתי שאני צריך לצאת.. לנשום אויר, לשנות אוירה, אני זקוק לזה וגם כל החברים שלי ניסו לשכנע אותי לצאת, אני חייב לציין שגם הם מרגישים כמוני ודואגים כמוני וזה משהו שגורם לי הקלה.. אני לא לבד.. לבסוף החלטתי לצאת אבל בלב כבד.. יצאנו למועדון כאן בקיבוץ, שתיתי די הרבה אלכוהול בשביל קצת לשכוח, היו הרבה אנשים עצובים אבל גם הרבה שהשתחררו.. למרות האלכוהול ולמרות המוזיקה והריקודים זה לא יצא לי מהראש, לא יכולתי להשתחרר מזה.. ואחרי שעתיים פרשתי. הלכתי לביתי וישנתי... סוף סוף.. קמתי היום לעוד יום אפרורי ואפילו השמיים בוכים.. רואה טלויזיה, רואה את העידכונים שעה אחרי שעה ומחכה כמו כולנו לשעה 18:00 שיהיה עדכון מבית החולים הדסה על מצבו של שרון.. אני מתפלל הרבה ומבקש מאלוהים שיעשה נס.. אני שולח לשרון רפואה שלמה והרבה בריאות, מבקש שיהיה חזק במערכה הקשה הזאת ומקווה בכל ליבי שיהיה טוב... שרון אני אוהב אותך, כולנו אוהבים אותך ומתפללים... תהיה חזק ותתאושש אם רק היית יכול רק לרגע להביט מהחלון, לראות טלויזיה, לשמוע אותנו והיית רואה כמה אהבה יש באויר, כמה דאגה, כמה עצבות.. מי ייתן ותצא מזה בשלום.. תקווה גדולה בליבי... אוהב אותך.. תהיו חזקים ותמשיכו להתפלל יש מי ששומע.. שבת שלום לכולכם..
רציתי לשתף אתכם ברגשות ובתחושות שלי... הכל התחיל מיום רביעי בערב... כהרגלי צפיתי בפרק של אמא'לה עם אורנה בנאי, לאחר צפייה בת חצי שעה לערך פתאום משום מקום מבזק מיוחד, בתוך תוכי ידעתי שמשהו לא בסדר עם שרון, תחושה חזקה... למרות שבמדינה שלנו אין לדעת מה אומר מבזק מיוחד עד שלא מתחילים לדבר שם... יכול להיות פיגוע לא עלינו או מסיבת עיתונאים של מישהו שחשוב לו להפריע לנו באמצע צפייה בתוכנית אהובה... אבל התחושה הייתה חזקה, ידעתי שמשהו נורא נורא מתרחש וזו הייתה תחושה שלצערי הרב הייתה נכונה... באותו ערב כבר הייתי מרותק לטלויזיה, מבולבל, מפוחד. לא מרוכז כל כך.. לא ישנתי כל הלילה למרות שיש לי לימודים בבוקר, אבל לא יכולתי לעזוב את מרקע הטלויזיה ומיותר לציין שלא הלכתי לבסוף ללימודים וגם לא לעבודה... הייתי כל הזמן דבוק לטלויזיה מעביר בין כל הערוצים 22,10 ו-11, שאבתי כל פיסת מידע וכל דבר חדש שיש בנוגע למצב... כל היום לא תיפקדתי, לא הייתי מרוכז, נעלם לי החיוך וכוחותיי אבדו לי.. במשך כל היום הייתי עייף אך לא יכולתי לחשוב על הרעיון לעזוב את הטלויזיה, כל היום מרותק לטלויזיה ולאיטרנט מתוך מחשבה שאני יכול לתרום במשהו, יכול לעזור במשהו, הרגשתי שאני שם... ליד המיטה של שרון.. תומך בו, עוזר לו, מעביר לו אנרגיות טובות וחיוביות.. אני חייב לציין שלפחות בלילה הראשון ובבוקר של יום חמישי התקשורת הייתה מאוד בוגרת, נותנת תתחושה של ביחד, נותנת לי ולנו את ההרגשה שאנחנו באמת ליד אריק.. באמת הייתה דאגה וראית על פניהם של המגישים והפרשנים עצב ודאגה עמוקה למצב... אבל כל זה השתנה במהלך היום ובפרט בשעות הערב ושעות הערב המאוחרות.. במילה אחת התקשורת כבר הרגה אותו... הראיון האחרון, המשפט האחרון, הבן אדם שלא הספיק לפגוש ועוד ועוד ומה שהיה נורא מכל שדיברו על ההיסטוריה שלו, על הדרך שעשה במין הספד שאומרים לאחר מותו של אדם.. זה עיצבן אותי, רציתי ללכת לאולפנים ופשוט להשתיק אותם, להגיד להם די!! אל תהרגו לי אותו, אל תהרגו לנו אותו.. הוא עדיין לא... כמובן שכל היום זה עשה לי לא טוב וכל ההספדים והסיפורים עליו גרמו לי להיות עצוב יותר, מתוסכל יותר ולהיתכנס בתוך עצמי ולחשוב מחשבות נוראיות על שרון ועל עתידה של מדינת ישראל.. זה המשיך גם אתמול ביום שישי, כל היום הייתי בהרגשת עצבות נוראית. המשכתי כמובן לראות טלויזיה בשקיקה ובצורך עז לדעת עוד. ראיתי איך התקשורת ממשיכה בהספד הנורא ובעיסוק הפוליטי..נדהמתי לגלות שאין להם גבולות והם ממשיכים וממשיכים ובכל ראיון עם פוליטקיאי זה או אחר הם מוליכים אותו אל הנושא הפוליטי וזה למרות שהוא מנסה להתחמק מהעניין ומבקש.. כמעט מתחנן לא לעסוק בפוליטיקה כעת. זה לא הזמן.. כולנו צריכים להיות ביחד ולהתפלל לשלומו של שרון ולעמוד מאחורי אהוד אולמרט ולעזור לו בניהול המדינה.. אני לא תמים אני יודע שהפוליטיקאים עוסקים בפוליטיקה בשביל זה הם קיימים.. אבל הם עושים זאת כרגע בשקט בשקט.. בינתיים! בשעה 22:00 כבר הסתיימו כל השידורים וההתעסקות בנושא, זה גרם לי לחשוב שגם אני יכול לצאת למנוחה קלה אז הלכתי לשכב קצת.. התלבטתי קשות אם אני צריך לצאת בלילה.. מצד אחד הייתי בדיכאון ועצוב ורציתי להיות בבית עם עצמי, עם מחשבותיי וכמובן להיות עם יד על הדופק שאם חלילה יקרה משהו.. אני כאן! ומצד שני חשבתי שאני צריך לצאת.. לנשום אויר, לשנות אוירה, אני זקוק לזה וגם כל החברים שלי ניסו לשכנע אותי לצאת, אני חייב לציין שגם הם מרגישים כמוני ודואגים כמוני וזה משהו שגורם לי הקלה.. אני לא לבד.. לבסוף החלטתי לצאת אבל בלב כבד.. יצאנו למועדון כאן בקיבוץ, שתיתי די הרבה אלכוהול בשביל קצת לשכוח, היו הרבה אנשים עצובים אבל גם הרבה שהשתחררו.. למרות האלכוהול ולמרות המוזיקה והריקודים זה לא יצא לי מהראש, לא יכולתי להשתחרר מזה.. ואחרי שעתיים פרשתי. הלכתי לביתי וישנתי... סוף סוף.. קמתי היום לעוד יום אפרורי ואפילו השמיים בוכים.. רואה טלויזיה, רואה את העידכונים שעה אחרי שעה ומחכה כמו כולנו לשעה 18:00 שיהיה עדכון מבית החולים הדסה על מצבו של שרון.. אני מתפלל הרבה ומבקש מאלוהים שיעשה נס.. אני שולח לשרון רפואה שלמה והרבה בריאות, מבקש שיהיה חזק במערכה הקשה הזאת ומקווה בכל ליבי שיהיה טוב... שרון אני אוהב אותך, כולנו אוהבים אותך ומתפללים... תהיה חזק ותתאושש אם רק היית יכול רק לרגע להביט מהחלון, לראות טלויזיה, לשמוע אותנו והיית רואה כמה אהבה יש באויר, כמה דאגה, כמה עצבות.. מי ייתן ותצא מזה בשלום.. תקווה גדולה בליבי... אוהב אותך.. תהיו חזקים ותמשיכו להתפלל יש מי ששומע.. שבת שלום לכולכם..
