רציתי לשתף במשהו
לפני כמה שבועות שיתפתי כאן בסוגיה שהייתה לי האם לגשת לומר שלום לסבתי בחתונה משפחתית שהייתה לנו.
רציתי לשתף שניגשתי ואמרתי לה שלום...
האמת שהחלטתי להגיד לה שלום ושזה לא יהיה ממקום צבוע. פשוט התחברתי אל האהבה שאני כן חשה כלפיה.
הכול הלך טוב והסתדר לבד, היא ראתה אותי ובאה לקראתי ואז כמובן ניגשתי אליה... ולא הייתה שום אי נעימות ואפילו הייתה ממש הרגשה של קלילות ושמחה בלב.
היה עוד משהו רציתי לחלוק:
אני הנכדה הכמעט הכי גדולה במשפחה. כולם כבר ממש רוצים לראות אותי מתחתנת
כמה ימים לפני האירוע משפחתי, היו בי "קולות" של פחד. פחד של האגו שאמרו לי שכול העיניים יהיו עליי כי אני עדיין לא נשואה. ופחד מכול השאלות החטטניות שלי "נו מתי??" ו"יש לך מישהו?" וכו'...
זה שהתחתן הוא שנה מעליי אבל הוא גבר
בקיצור הלחץ הוא עליי
בכול מקרה שמעתיאת הקולות ונתתי להם לעבור ולא להרגיש שהם שלי, לא להזדהות איתם.
התחברתי אל קולות האהבה
שבי. האמנתי לקולות האלה בלבד ונתתי להם להוביל.
זה כל כך עבד!!! פשוט אף אחד לא "הציק" לי באירוע בקטע לוחץ ולא נעים.
ההיפך
היו רק קולות של אהבה סביבי... של פרגון של שמחה דברים מאוד יפים ששמעתי אתמול. לא היה שום לחץ... כולם איחלו (להורי) בקטע נעים משחרר ומקבל אותי ואת הקצב שלי.
וגם היו 2 קרובות משפחה שאמרו לי "בקרוב אצלך" אבל הרגשתי את האהבה שלהן אליי והאיחול שהוא מכול הלב. ואני לא התנגדתי לברכה או הרגשתי כאב. אלא ממש שמחתי שברכו אותי.
לפני כמה שבועות שיתפתי כאן בסוגיה שהייתה לי האם לגשת לומר שלום לסבתי בחתונה משפחתית שהייתה לנו.
רציתי לשתף שניגשתי ואמרתי לה שלום...
האמת שהחלטתי להגיד לה שלום ושזה לא יהיה ממקום צבוע. פשוט התחברתי אל האהבה שאני כן חשה כלפיה.
הכול הלך טוב והסתדר לבד, היא ראתה אותי ובאה לקראתי ואז כמובן ניגשתי אליה... ולא הייתה שום אי נעימות ואפילו הייתה ממש הרגשה של קלילות ושמחה בלב.
היה עוד משהו רציתי לחלוק:
אני הנכדה הכמעט הכי גדולה במשפחה. כולם כבר ממש רוצים לראות אותי מתחתנת
כמה ימים לפני האירוע משפחתי, היו בי "קולות" של פחד. פחד של האגו שאמרו לי שכול העיניים יהיו עליי כי אני עדיין לא נשואה. ופחד מכול השאלות החטטניות שלי "נו מתי??" ו"יש לך מישהו?" וכו'...
זה שהתחתן הוא שנה מעליי אבל הוא גבר
בכול מקרה שמעתיאת הקולות ונתתי להם לעבור ולא להרגיש שהם שלי, לא להזדהות איתם.
התחברתי אל קולות האהבה
זה כל כך עבד!!! פשוט אף אחד לא "הציק" לי באירוע בקטע לוחץ ולא נעים.
ההיפך
היו רק קולות של אהבה סביבי... של פרגון של שמחה דברים מאוד יפים ששמעתי אתמול. לא היה שום לחץ... כולם איחלו (להורי) בקטע נעים משחרר ומקבל אותי ואת הקצב שלי.
וגם היו 2 קרובות משפחה שאמרו לי "בקרוב אצלך" אבל הרגשתי את האהבה שלהן אליי והאיחול שהוא מכול הלב. ואני לא התנגדתי לברכה או הרגשתי כאב. אלא ממש שמחתי שברכו אותי.
