רציתי לשתף
אסירה של רגשות אשם והצל שלי מטייל לו בעולם. כלואה בין קירות וחלונות מוגבהים אינני רואה או שומעת את העוברים ושבים. רק טעם דק חודר למכלאות נפשי מספק הוא אושר במנות ומעט כוח וציפיות. ללא מראות או רחשים המחשבות על אבא מזדחלות מכל הכיוונים. אם אבא היה פה ומתי אבא יחזור, ומתי כבר אחוש את הטעם שישיב לי את האור. הצל שלי מטייל לו בעולם נושם לו אוויר ולא בדלים של כוחות שכבו כבר מזמן. הצל שלי עזב עוד אז, כשעוד החיים היו נורמאליים, כשעוד תכננו תוכניות ולא הסתפקנו רק בבינתיים. ומאז נורמות התעופפו מתוך חלונות מוגבהים ומאז פחדים חרכו את רצונותיי החדשים. ואני תוהה אם הצל שלי ישוב ואני טועה כשעבורי זה כה חשוב. כי אולי צל אפשר להמציא מהתחלה ואולי את אבא ניתן לרפא וסוף סוף לשמוע מעבר לקירות את קולות ההמולה.
אסירה של רגשות אשם והצל שלי מטייל לו בעולם. כלואה בין קירות וחלונות מוגבהים אינני רואה או שומעת את העוברים ושבים. רק טעם דק חודר למכלאות נפשי מספק הוא אושר במנות ומעט כוח וציפיות. ללא מראות או רחשים המחשבות על אבא מזדחלות מכל הכיוונים. אם אבא היה פה ומתי אבא יחזור, ומתי כבר אחוש את הטעם שישיב לי את האור. הצל שלי מטייל לו בעולם נושם לו אוויר ולא בדלים של כוחות שכבו כבר מזמן. הצל שלי עזב עוד אז, כשעוד החיים היו נורמאליים, כשעוד תכננו תוכניות ולא הסתפקנו רק בבינתיים. ומאז נורמות התעופפו מתוך חלונות מוגבהים ומאז פחדים חרכו את רצונותיי החדשים. ואני תוהה אם הצל שלי ישוב ואני טועה כשעבורי זה כה חשוב. כי אולי צל אפשר להמציא מהתחלה ואולי את אבא ניתן לרפא וסוף סוף לשמוע מעבר לקירות את קולות ההמולה.
