רציתי לשתף..

רציתי לשתף..

אם שמתם לב אני אף פעם לא כתבתי פה את מה שהרגשתי במסע או אחריו.. יצאתי למסע לפני חצי שנה ב20-4-06 והתחלתי לעכל את המראות שראיתי רק בחודשיים האחרונים. במסע הרגשתי גאווה גדולה ליהיות חלק מהעם היהודי, התגאתי לשיר את התיקווה ולהראות לכולם שאנחנו כאן!! יומיים אחרי שחזרנו היה יום העצמאות והמנהלת ביקשה שמשלחת בית הספר תשיר את התיקווה על הבמה בסיום הטקס. באותו טקס <ובכל הטקסים בפולין> פשוט צעקתי את התיקווה עם כל כך הרבה שימחה בלב. היום בטקס הזיכרון לרבין ז"ל כשהגיע הזמן לשיר את התיקווה נסיתי כל כך לצעוק ולשיר את ההימנון כמו ששרתי בפולין, בצעקות ועם רגש אבל פשוט נישברתי והתחלתי לבכות..לא יצא לי קול בכלל, פשוט נחנקתי מבפנים מהבכי.. ראיתי פתאום את הרגעים שנשברנו, שהתחבקנו כולם ביחד. אני יודעת שזה לא קשור ליום הזיכרון לרצח רבין אבל זה מה שהרגשתי ששמעתי את ההימנון.. בקיצור מקווה שלא חפרתי, פשוט רציתי להוציא את זה ולשמוע אם קרה לכם גם דבר דומה..
 

חייםלוי

Member
מנהל
תודה על השיתוף

זה שלא שיתפת על החוויות מן המסע מייד אחריו או בחודשים אחריו רק מדגיש את מה שנאמר בפורום שלא כל אחד מעכל את המסע באותו קצב. יש כאלה שחוזרים וכאילו לא קרה כלום. רק אחרי חודשים או אפילו יותר החוויות ומה שראו שם מתעכל ומתאפשר לאדם שיצא להביע את שחווה וראה.
 

D o R a S h A y

New member
היי אני חדשה

גם אני הייתי בפולין, בפסח שנה עברה... וגם אני הרגשתי ככה בטקס רבין, בזמן של ההמנון, כל מה שראיתי מולי זה את כל המשלחת עומדים בח' ושרים את ההמנון, ואיך מטקס לטקס שרנו אותו יותר חזק ו... פשוט מטורף.. תקפו אותי כל כך הרבה געגועים וזכרונות... חח סתם רציתי לשתף גם =]
 

Pukipsey007

New member
../images/Emo24.gif טל, זה קורה לכולם

אשמח אם תכתבי פה, את תמיד מוזמנת
 
למעלה